רבי אברהם יצחק הכהן קוק זי"ע - הראי"ה

תולדות חייו

רבי אברהם יצחק הכהן קוק נולד ב-ט"ז באלול ה'תרכ"ה (1865) בעיירה גריבה שבפלך ויטבסק, שהיא היום חלק מהעיר דאוגבפילס (לטביה). אביו היה רבי שלמה זלמן הכהן קוק, ואמו פערל זלטא, לבית פלמן. כבר בילדותו התפרסם כעילוי. בנעוריו למד אצל רבי ראובן הלוי לוין בדווינסק, אצל רבי נח חיים אברהם שפירא בסמרגון ואצל רבי אליעזר דון יחיא. אחר כך למד בישיבת וולוז'ין אצל רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), וקיבל סמיכה לרבנות מרבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בעל "ערוך השלחן". בשנת ה'תרמ"ו (1886) נשא לאשה את אלטה בת שבע, בתו של רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת), שהיה גם מרבותיו. היא נפטרה כשנה אחר כך, והוא נשא את רייזה רבקה, בתו של רבי צבי יהודה רבינוביץ-תאומים. בשנת ה'תרמ"ח (1888) נתמנה לרב בזיימל (ליטא). שם למד קבלה עם רבי שלמה אלישיב בעל "לשם שבו ואחלמה". בשנת ה'תרנ"ה (1895) עבר לכהן כרב בבויסק (לטביה). בשנת ה'תרס"ד (1904) עלה לארץ ישראל ונתמנה לרב יפו והמושבות, ובשנים אלו פרסם את ספרו "שבת הארץ" בענייני שמיטה. בזמן מלחמת העולם הראשונה נשאר בחוץ לארץ, וכיהן כרב בלונדון. בשנת ה'תרע"ט (1919) חזר לארץ ונתמנה לרב האשכנזי של ירושלים. בשנת ה'תרפ"א (1921), עם ייסוד הרבנות הראשית, נבחר לרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל, ובתפקיד זה כיהן עד פטירתו. בשנת ה'תרפ"ד (1924) לערך ייסד בירושלים את הישיבה המרכזית העולמית, הידועה כישיבת מרכז הרב. בתורתו שילב הלכה, אגדה, קבלה ומחשבה, והרבה לעסוק בקדושת ארץ ישראל ובגאולת ישראל. חיבוריו בהגות הם אורות, אורות הקודש, אורות התשובה, עולת ראי"ה על התפילה, עין איה על אגדות הש"ס, ערפלי טוהר ומוסר אביך. בהלכה חיבר את חבש פאר, עץ הדר, שבת הארץ, ושו"ת משפט כהן, דעת כהן, עזרת כהן ואורח משפט. דרשותיו נאספו בספר מדבר שור. בין תלמידיו היו בנו רבי צבי יהודה הכהן קוק, רבי יעקב משה חרל"פ, רבי דוד כהן (הנזיר), רבי יצחק אריאלי, רבי אריה לוין ורבי משה צבי נריה. מכונה בפי רבים "הראי"ה", על פי ראשי התיבות של שמו. נפטר בירושלים ב-ג' באלול ה'תרצ"ה (1935), ונקבר בחלקת הנביאים בבית העלמין שבהר הזיתים.