רבי יעקב משה חרל"פ זי"ע

תולדות חייו

רבי יעקב משה חרל"פ נולד בירושלים בכ"ט בשבט ה'תרמ"ב (1882). אביו, רבי זבולון חרל"פ, היה דיין בבית הדין של רבי יהושע לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין), ואמו הייתה מרים. כבר בילדותו נבחן אצל המהרי"ל דיסקין, ולמד גם אצל בנו רבי יצחק ירוחם דיסקין. למד בישיבת עץ חיים בירושלים. בצעירותו הצטרף לחוגו של המקובל רבי יהושע צבי מיכל שפירא, ולימים חיבר עליו את הספר "צבי לצדיק". למד גם אצל רבי שלמה זלמן בהר ורבי יעקב חיים נפתלי זילברברג. בהמשך נקשר בקשר עמוק לרב אברהם יצחק הכהן קוק, ונחשב לאחד מתלמידיו המובהקים ומקורביו. בשנת ה'תרס"ט (1909) התמנה לרב שכונת שערי חסד בירושלים, ולאחר מכן כיהן גם כרב שכונת רחביה. בשנת ה'תער"ב (1912) התמנה לראש מתיבתא בישיבת עץ חיים, והרב קוק כתב מכתב ברכה למינויו. עם הקמת ישיבת מרכז הרב היה מראשי המלמדים בה, ולאחר פטירת הרב קוק בשנת ה'תרצ"ה (1935) עמד בראשה עד פטירתו. כמו כן עמד בראש ישיבת בית זבול. לאחר פטירת הרב קוק עלה שמו כמועמד לרבנות הראשית לארץ ישראל, אך לתפקיד נבחר רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בדמותו שילב תכונות של למדן ליטאי עם הנהגה בנוסח חסידי, ונודע בפרישותו ובהנהגותיו בקדושה. בהגותו הדגיש את יראת השם ואת התבטלות האדם לפני בוראו. חיבוריו נדפסו בעיקר בשתי סדרות: "בית זבול" בהלכה ובתלמוד, ו"מי מרום" באמונה ובמחשבה. רבים מכרכיהם יצאו לאור לאחר פטירתו בידי בניו וחתניו, שהמשיכו להנהיג את ישיבת בית זבול. עוד חיבר את "הד החיים הישראלי", "טובים מאורות" ו"מכתב גלוי". בין תלמידיו היו רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא, רבי שאול ישראלי, רבי משה צבי נריה, רבי יוסף לייב זוסמן ורבי שריה דבליצקי. נפטר בירושלים בז' בכסלו ה'תשי"ב (1951), בגיל 69, ונקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים.