רבי ישעיהו שפירא - האדמו"ר החלוץ

תולדות חייו

נולד בי"א בשבט ה'תרנ"א (1891) בפולין, לרבי אלימלך שפירא, האדמו"ר מגרודזיסק, ולאשתו חנה ברכה. אביו נפטר בעודו צעיר, והוא גדל בבית סבו מצד אמו, רבי חיים שמואל הורוביץ, האדמו"ר מחנטשין. אחיו היה רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנא בעל "חובת התלמידים", שנרצח בשואה. נשא לאישה את חיה שרה, בת רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ, האדמו"ר מקרימילוב, שנפטרה בצעירותה לאחר שנולדו בניהם. בשנת ה'תרצ"ד (1934) נשא בטריאסטה (איטליה) את גיטל לאה, בת רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מבויאן. כבר בצעירותו נמשך לרעיון יישוב ארץ ישראל. בשנת ה'תרע"ד (1914) עלה לבדו לארץ, נפגש עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק והושפע עמוקות מאישיותו ומשנתו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש בידי הטורקים חזרה לפולין בשל נתינותו הרוסית. בשנת ה'תרע"ז (1917) היה ממייסדי תנועת הפועל המזרחי בפולין, ובשנת ה'תר"פ (1920) עלה שוב לארץ ישראל. עד שנת ה'תרפ"ד (1924) שהה בארץ לבדו, משום שחותנו התנגד לעליית שאר בני המשפחה. בארץ ישראל עמד כמה שנים בראש הפועל המזרחי ונחשב ממנהיגי האגף העובד של הציונות הדתית. בשנת ה'תרפ"ג (1923) היה חבר בוועד העיר ליהודי ירושלים. בשנים ה'תרפ"ו-ה'תרצ"א (1926-1931) עמד יחד עם הסופר ר' בנימין בראש מחלקה בקרן הקיימת לישראל שפעלה בקרב הציבור החרדי, ולימים נבחר לנשיאות הקרן. כמו כן מונה למנהל בנק זרובבל. ארגן קבוצות של יהודים דתיים בפולין לרכישת קרקעות בארץ, ומהן קמו נחלת יעקב ועבודת ישראל, שאוחדו לימים לכפר חסידים. בשנים ה'תרצ"ה-ה'תש"ה (1935-1945) עמד בראש "הוועד הנייטרלי" שפעל להשכנת שלום בין המתיישבים בכפר אתא, והיה מנציגי היישוב במשא ומתן לרכישת קרקעות ממשפחת סורסוק. בשנת ה'תר"ץ (1930) ערך את הספר "ארץ חפץ", ליקוט מאמרים מכתבי הרב קוק בענייני ארץ ישראל. מאמריו וסיפוריו כונסו לאחר מותו בספר "ועלינו המלאכה לגמור" (ה'תשנ"ב, 1992). חיבר גם ניגונים חסידיים. בשל שילוב דרכו החסידית עם עבודת האדמה ובניין הארץ כונה "האדמו"ר החלוץ". בשנת ה'תש"ב (1942), בגיל חמישים, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו הציבוריים, והתיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו בכפר פינס היה למרכז שאליו נהרו חסידיו. בריאותו התדרדרה כשנודע לו על היקף השואה ועל רצח אחיו האדמו"ר מפיאסצנא, ובערב חג השבועות, ה' בסיון ה'תש"ה (1945), נפטר בירושלים. נקבר בהר הזיתים. בנו רבי אלימלך שפירא כיהן כאדמו"ר מגרודזיסק-פיאסצנא, ובנו יוסף שפירא היה איש ציבור ופוליטיקאי מטעם המפד"ל.