רבי יהודה גרשוני - העילוי מגרודנה

תולדות חייו

נולד בכ"ג בתשרי ה'תרס"ט (1908) בגרודנו (בלארוס), במשפחה ששמה המקורי היה סורוצקשבל. כשהיה בן 13 נרצח אביו, והוא גדל בבית סבו מצד אמו. בגיל 15 התחיל ללמוד במכינה של ישיבת שער התורה בגרודנו, ונמשך אחרי דרך הלימוד של רבו, רבי שמעון שקופ. אחר כך למד בישיבת קמניץ אצל רבי ברוך בער ליבוביץ בעל "ברכת שמואל", ובישיבת מיר אצל רבי אליעזר יהודה פינקל. כבר בצעירותו נודע בכינוי "העילוי מגרודנה" או "ר' יודל גרודנער". בחשון ה'תרצ"ד (1933) עלה לארץ ישראל כדי ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים. שם התקרב לראי"ה קוק, שאותו ראה כרבו המובהק. לבקשת הרב קוק למד בחברותא עם רבי משה צבי נריה, ובהמשך למד מדי יום עם רבי שאר ישוב כהן, שהיה אז נער כבן 14. הוא קיבל סמיכה לרבנות מרבי חיים עוזר גרודזנסקי, מרבי איסר זלמן מלצר, מהרב קוק ומהרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בישיבת מרכז הרב לימד כחמש עשרה שנה. אשתו הראשונה, זהבה לבית שאר, ילידת קמניץ, נפטרה בשנת ה'תש"ה (1945) בגיל 33 והשאירה לו שתי בנות. בשנת ה'תש"ח (1948) נשא את פסיה, בתו של רבי אליעזר זילבר. בשנות העשר (1950s) עבר לארצות הברית. שם עמד בראש ישיבת יבנה בברוקלין, ייסד את ישיבת ארץ ישראל ופעל בתנועת המזרחי. בשנת ה'תשל"ד (1974) חזר לארץ ישראל, וכתב את חיבוריו בביתו בשכונת רסקו בירושלים. מאז ייסוד האנציקלופדיה התלמודית כתב בשבילה ערכים. בחיבוריו עסק הרבה בהלכות הרמב"ם הנוגעות למקדש ולמלכות: "חוקת הפסח" על הלכות קרבן פסח, שזיכה אותו בפרס הרב קוק לספרות תורנית (בפעם השנייה זכה בו על ספר אחר), "משפט המלוכה" על הלכות מלכים ו"חק ומשפט" על הלכות סנהדרין. ספריו האחרים הם "קובץ מאמרים", "קול צופיך", שהוקדש לזכר בתו צפורה שנפטרה בגיל 41, "קול יהודה", "שערי צדק" על פרשיות השבוע, "חכמת גרשון" ושיטה מקובצת על מסכת פסחים. מאמריו בכתבי עת תורניים עסקו גם בשאלות של הלכה ומדינה ובשאלות רפואיות וחברתיות בזמננו. נפטר בי' בשבט ה'תש"ס (2000), בגיל 91, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.