רבי יצחק הוטנר זי"ע

תולדות חייו

נולד בג' אדר ה'תרס"ו (1906) בוורשה. אביו, רבי חיים יואל הוטנר, היה סוחר אמיד ולמדן ממוצא ליטאי, ואמו חנה באה ממשפחה של חסידי גור. כך גדל על ברכי מסורת הלימוד הליטאית ובסביבה חסידית גם יחד, ושני העולמות ניכרים בהגותו. בנעוריו נסע ללמוד בישיבת סלבודקה שליד קובנה (ליטא), ושם התקרב לרבי נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקה). בשנת ה'תרפ"ה (1925) נמנה עם התלמידים שנשלחו לחזק את סניף הישיבה שנפתח בחברון. בתקופת שהותו בארץ ישראל הושפע מהראי"ה קוק, והשפעה זו ניכרת בהשקפתו. בשנת ה'תרצ"ב (1932) הוציא לאור את "תורת הנזיר", חידושים על מסכת נזיר, ונדפסו ממנו גם חידושים על הספרא במהדורת תורת כהנים. כמו כן היה מעורכי "אוצר מפרשי התלמוד". משנת ה'תרצ"ט (1939) עמד בראש ישיבת רבנו חיים ברלין בברוקלין, ובשנת ה'ת"ש (1940) ייסד לצידה ישיבה גבוהה לבוגרי תיכון. בהנהגתו נעשתה הישיבה למרכז תורני חשוב בארצות הברית. הוא היה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה. בשנת ה'תש"ל (1970) היה בין נוסעי המטוסים שנחטפו והונחתו בירדן, ולאחר שחרורו גר בארץ ישראל לסירוגין. באמצע שנות ה-70 עמד יחד עם רבי דב שוורצמן בראש ישיבת "בית התלמוד" בירושלים, ובשנת ה'תשל"ט (1979) נעשה נשיא מכון ירושלים. עיקר תורתו בתחום המחשבה נאסף בסדרת "פחד יצחק": מאמרים ושיחות על השבתות, המועדים והימים הנוראים, וכן אגרות. בכתביו שילב עיון מופשט ושיטתי עם יסודות מתורת המהר"ל ומתורת החסידות. הוא גם חיבר את הפיוט "בלבבי משכן אבנה". מבין תלמידיו הרבים נודעו רבי שלמה וולבה, רבי משה שפירא, רבי אהרן שכטר, שהחליפו בראשות ישיבת חיים ברלין, וחתנו רבי יונתן דוד, שעמד בראש ישיבת פחד יצחק בירושלים. בתו היחידה, ברוריה, הייתה אשתו של רבי יונתן דוד. נפטר בירושלים בכ' כסלו ה'תשמ"א (1980) ונקבר בחלקת הנביאים בהר הזיתים.