
רבי ישראל פורת
רבה הראשי של קליבלנד במשך כחמישים שנה, תלמיד הראי"ה קוק ומחבר סדרת "מבוא התלמוד".
קשרים
- אביו
- רבי אריה לייב פורת
- בני/בנות זוג
- פשה מרים טיקטין
- רבותיו
- רבי אברהם יצחק הכהן קוקרבי יהושע לייב דיסקיןרבי יעקב אורנשטייןרבי משה בלוי
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרמ"ו (1886) בירושלים לאביו רבי אריה לייב. למד בישיבת עץ חיים ובישיבת "אהל משה" של רבי יהושע לייב דיסקין. אחרי עלייתו של הראי"ה קוק לארץ ישראל עבר ליפו ונמנה עם תלמידיו המובהקים. קיבל סמיכה מהראי"ה קוק, מרבי חיים ברלין ומהרידב"ז. בירושלים שימש נציג של הקהילה האשכנזית מול השלטונות ויצא בשליחותה לקושטא, ובשנת ה'תרע"ד (1914) היה מזכיר כבוד של ועד הרבנים לירושלים. בשנת ה'תרפ"ג (1923) נסע לליברפול לכהן כרב בעיר, ומשם עבר לארצות הברית. משנת ה'תרפ"ה (1925) כיהן ברבנות בקליבלנד, ובמשך כחמישים שנה היה רבה הראשי של העיר. היה בין היוזמים של הקמת ישיבת טלז בקליבלנד. חיבורו העיקרי הוא "מבוא התלמוד" בשבעה כרכים, שכתב לבקשת הראי"ה קוק. נפטר בשביעי של פסח ה'תשל"ד (1974) ונקבר בהר המנוחות בירושלים.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תרמ"ו (1886) בירושלים לרבי אריה לייב בן יוסף. הוריו עלו לירושלים מליטא. בצעירותו למד בישיבת עץ חיים ובישיבת "אהל משה" של רבי יהושע לייב דיסקין, ולמד גם לפני רבי יעקב אורנשטיין ורבי משה בלוי. בשנת ה'תרס"ד (1904) עלה הראי"ה קוק לארץ ישראל וכיהן כרב ביפו. פורת עבר ליפו ונמנה עם קבוצה מצומצמת של תלמידים מובהקים שלמדו אצלו. הראי"ה קוק כינה אותו אחד מתלמידיו החשובים, ופורת נהג להוסיף לחתימתו את ראשי התיבות "י-פו". בשנת ה'תרס"ה (1905) נשא לאישה את פשה מרים טיקטין, אחותו של רבי דוד טיקטין. בשנת ה'תרס"ו (1906) היה ממייסדי "בית ועד חכמים", מוסד לתלמידי חכמים מירושלים. קיבל סמיכה לרבנות מהראי"ה קוק, מרבי חיים ברלין ומהרידב"ז. בירושלים שימש נציג של הקהילה האשכנזית מול השלטון העות'מאני ויצא כמה פעמים לקושטא. בשנת ה'תרע"א (1911) הציעו אותו קהילות היישוב החדש לתפקיד החכם באשי של יפו והסביבה, אך לתפקיד נבחר רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. בשנת ה'תרע"ד (1914) כיהן כמזכיר כבוד של ועד הרבנים לירושלים. באותה שנה יצא לקושטא בשליחות הוועד עם רבי יוסף מרדכי הלוי, כדי להשיג פטור מגיוס לרבנים ולבני הישיבות ולהביא להכרה בישיבות. השליחות הצליחה, בין היתר בעזרתו של הרב חיים נחום אפנדי. בשנת ה'תרפ"ג (1923) יצא לאנגליה בשליחות ישיבת עץ חיים, כדי לכהן כרב הראשי של ליברפול. משם עבר לארצות הברית, היה פעיל בסניף ישיבת עץ חיים בניו יורק וכיהן כרב קהילת "בני ישראל" בניו ג'רזי. בשנת ה'תרפ"ה (1925) עבר לקליבלנד. כיהן ארבע עשרה שנה כרב קהילת "אוהב צדק" ואחר כך כמה שנים כרב קהילת "נווה צדק". במשך כחמישים שנה נחשב לרבה הראשי של העיר. היה מהיוזמים של הקמת ישיבה בקליבלנד במתכונת ישיבת טלז, ובשנת ה'תש"ה (1945) עמד בראש ישיבת סלבודקה בניו יורק. חיבורו העיקרי הוא סדרת "מבוא התלמוד", שכתב לבקשת הראי"ה קוק. הסדרה כוללת שבעה כרכים שיצאו לאור בשנים ה'תש"ב-ה'תש"ך (1942-1960): על מסכת גיטין (שני כרכים) ועל מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, סנהדרין, חולין וכתובות. בניו הוציאו מהדורה מתוקנת של הסדרה אחרי פטירתו. בנוסף פרסם מאמרים בעיתונים ובכתבי עת תורניים, בהם מאמרים על הלכות הרמב"ם. בשנת ה'תשע"ז (2017) יצא לאור הקובץ "משכנותיך ישראל", ובו חידושי תורה, מכתבים ומאמרים שלו. נפטר בשביעי של פסח ה'תשל"ד (1974), בגיל 88 בקירוב, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.
ספריו2
- מבוא התלמוד
- משכנותיך ישראל