רבי חנוך זונדל גורסברג זי"ע

תולדות חייו

נולד בט' טבת ה'תרס"ד (1903) בירושלים. אביו, רבי דב בער גרוסברג, היה תלמידו של רבי יהושע לייב דיסקין. אמו הייתה בתו של רבי אליהו יסלביץ מהורודנה (גרודנו), והיא נפטרה כשהיה בן חמש. לאחר נישואיו עם בתו של רבי נטע צבי וייס התגורר בעיר העתיקה בירושלים, ומשנת ה'תש"ח (1948) גר בשכונת קטמון. בצעירותו למד בישיבת מדרש בני ציון, ואחר כך בישיבת עץ חיים, ושם התקרב לרבי איסר זלמן מלצר. הוסמך לרבנות על ידי הראי"ה קוק, רבי חיים זוננפלד, רבי שמשון אהרן פולונסקי ורבנים נוספים. כבר בגיל תשע עשרה כתב חיבורים הלכתיים, אבל כתבי היד אבדו כשנפל הרובע היהודי בעיר העתיקה בשנת ה'תש"ח (1948). היה חבר מערכת האנציקלופדיה התלמודית בכרכיה הראשונים, וחבר מערכת אוצר הפוסקים על אבן העזר. רוב עיסוקו היה במצוות התלויות בארץ. כחבר בוועדה של הרבנות הראשית לנושא זה תמך בהיתר המכירה בשנת השמיטה, ובעניינים אלה התכתב עם החזון איש. ספריו בתחום זה מצוטטים הרבה בספרות ההלכתית העוסקת במצוות התלויות בארץ. חיבוריו: "תורת השמיטה" (ה'תרצ"ח), "המעשר והתרומה" על הלכות תרומות ומעשרות (ה'תרצ"ט, ובמהדורה מתוקנת ה'תשי"ח), "נטע הלולים" על ערלה ונטע רבעי, "חוקות השדה" על כלאיים (ה'תש"ך), "אגרת הפורים", "זר התורה" על קריאת התורה, "חיי חנוך" על פרשות השבוע, "חזון ישעיהו" על התנ"ך, "יד השל"ה" שבו ליקט מפירושי השל"ה על התנ"ך, ו"חזון למועד" על הלכות אבלות. נוסף על כך ההדיר את הגהות החתם סופר על שולחן ערוך אורח חיים, והן נדפסו בספר "זר השולחן". חידושיו על הש"ס, "חזון ציון", נשארו בכתב יד. מאמריו שהתפרסמו בבמות תורניות נאספו אחרי פטירתו לספר "משנת חנוך" (ה'תשס"ב). בשנת ה'תשל"ה (1975) הוכתר כיקיר ירושלים. נפטר בי"ג אדר ה'תשל"ז (1977). רחוב בשכונת תל ארזה בירושלים נקרא על שמו.