רבי אלקנה כהנא שפירא זי"ע

תולדות חייו

נולד בי"ד באייר ה'תרע"א (1911) בירושלים, לאביו רבי שלמה זלמן כהנא שפירא ולאמו הנה רייזל לבית זקס. בילדותו למד בתלמוד התורה של ישיבת עץ חיים שבחורבה בעיר העתיקה, ואחר כך בישיבת תפארת צבי אצל רבי אברהם חיים הקלמן. לאחר פרעות ה'תרפ"ט (1929) עברה ישיבת חברון לירושלים, והוא למד בה אצל ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין ואצל רבי יחזקאל סרנא. בין רבותיו נמנו גם רבי אברהם יצחק הכהן קוק, רבי איסר זלמן מלצר, רבי צבי פסח פרנק ורבי יעקב משה חרל"פ. את אשתו פנינה הכיר לו רבי צבי יהודה הכהן קוק. בשנת ה'תש"ה (1945) הזמין אותו רבי צבי יהודה הכהן קוק ללמד בישיבת מרכז הרב, והוא לימד בה יותר משישים שנה. לאחר פטירת רבי יעקב משה חרל"פ שימש כראש ישיבה תחת רבי צבי יהודה. לאחר פטירת רבי צבי יהודה בשנת ה'תשמ"ב (1982) נבחר לראשות הישיבה יחד עם רבי שאול ישראלי, ומפטירת רבי שאול ישראלי בשנת ה'תשנ"ה (1995) עמד בראשה לבדו עד יום מותו. לצד ההוראה בישיבה מילא תפקידים בדיינות. בשנת ה'תשט"ז (1956) מונה לדיין בבית הדין הרבני בירושלים, בשנת ה'תשל"א (1971) לאב בית דין, ובשנת ה'תשל"ד (1974) לדיין בבית הדין הרבני הגדול ולחבר מועצת הרבנות הראשית. בא' בניסן ה'תשמ"ג (1983) נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, וכיהן עד ה'תשנ"ג (1993) לצד הרב הראשי הספרדי רבי מרדכי אליהו. היה ממייסדי מכון הרב קוק ונשיאו. חיבר את שו"ת מנחת אברהם בארבעה חלקים ואת ספר מורשה, ובו מאמרים בענייני תורה, חינוך והנהגה ודרשות למועדים. שיעוריו בתלמוד יצאו לאור בספר שיעורי מרן הגרא"ש. בין תלמידיו הרבים נמנים רבי יעקב אריאל, רבי זלמן מלמד, רבי חיים שטיינר, רבי אריה שטרן ורבי אביהו שוורץ. בנו רבי יעקב שפירא ירש את מקומו כראש ישיבת מרכז הרב. נפטר בט"ו בתשרי ה'תשס"ח (2007), ביום הראשון של חג הסוכות, בבית החולים שערי צדק בירושלים, בגיל 96. נקבר בהר הזיתים, סמוך לקברי רבי אברהם יצחק הכהן קוק ורבי צבי יהודה הכהן קוק.