רבי ישראל מאיר הכהן זי"ע - החפץ חיים

תולדות חייו

נולד בי"א בשבט ה'תקצ"ט (1839) בעיירה ז'טל שבפלך גרודנה (בלארוס). יש חוקרים המקדימים את שנת לידתו, ובהם מי שכתבו שנולד בשנת 1838. אביו, רבי אריה זאב, היה חנווני, ואמו דוברושה הייתה אשתו השנייה של אביו. אחרי פטירת אביו נישאה אמו בשנית, והמשפחה עברה לראדין. בצעירותו למד בווילנה בקלויז של פרנץ ובמקומות נוספים, ובהם אישישוק. בין רבותיו היו רבי יעקב בארית ורבי נחום מהורודנא, והוא הושפע גם מדרכו של רבי ישראל מסלנט. בגיל שבע עשרה נשא את פרידא, אחותו החורגת, וחי בראדין. אשתו ניהלה שם חנות מכולת, והוא עצמו התמסר לתורה. זמן קצר כיהן כרב העיירה, אך התפטר מן התפקיד. בשנת ה'תרכ"ט (1869) ייסד בראדין ישיבה, שהלכה וגדלה עד שנעשתה מן הישיבות החשובות בליטא. רבים מגדולי התורה של הדור הבא למדו בה. בין תלמידיו היו רבי אלחנן וסרמן, רבי יוסף שלמה כהנמן, רבי אליהו דושניצר וחתנו רבי צבי הירש לוינסון. הוא ייסד גם את "כולל קדשים" ללימוד הלכות קודשים, מתוך ציפייה לביאת המשיח ולבניין המקדש. פעילותו הציבורית התפרשה על פני העולם היהודי כולו. הוא היה ממייסדי אגודת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה שלה, ועם רבי חיים עוזר גרודזנסקי ייסד את ועד הישיבות, שתמך בישיבות פולין וליטא. הוא תמך ברשת בתי הספר "בית יעקב", שייסדה שרה שנירר, ופעל רבות לחיזוק שמירת שבת, טהרת המשפחה וצניעות. לכל ציבור חיבר ספר מיוחד: "מחנה ישראל" לחיילים יהודים, "נדחי ישראל" ליהודים שהיגרו לארצות רחוקות, ו"גדר עולם" לנשים. ספרו הראשון, "חפץ חיים", יצא לאור בשנת ה'תרל"ג (1873) בלא שם המחבר. הספר מסדר את הלכות לשון הרע ורכילות, ובשוליו הביאור "באר מים חיים". על שם הספר נקרא המחבר כל ימיו. אחריו חיבר את "שמירת הלשון" בענייני מוסר והשקפה על שמירת הלשון. חיבורו ההלכתי הגדול, "משנה ברורה" על שולחן ערוך אורח חיים, יצא בשישה חלקים בשנים ה'תרמ"ד-ה'תרס"ז (1884-1907), ובצדו "ביאור הלכה" ו"שער הציון". הספר נעשה לספר פסק מקובל בהלכות אורח חיים. עוד חיבר את "אהבת חסד" על הלכות גמילות חסדים, "ליקוטי הלכות" על סדר קודשים, "תורת הבית", "חומת הדת", "ספר המצוות הקצר" ו"צפית לישועה". מכתביו נקבצו ב"אגרות החפץ חיים". אחרי פטירת אשתו הראשונה בשנת ה'תרס"ג (1903) נשא את מרים פרידא, בת רבי הלל מלאפיס. מנישואיו הראשונים נולדו לו רבי אריה לייב הכהן פופקו, גיטל, שרה ואברהם, ומנישואיו השניים רבי אהרן הכהן כגן ופייגא חיה. נפטר ביום שישי, כ"ד באלול ה'תרצ"ג (1933), בראדין, בגיל תשעים וארבע לערך, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה.