רבי יחזקאל לוינשטיין זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרמ"ה (1885) בוורשה לאביו רבי יהודה. בגיל חמש התייתם מאמו, ובגיל בר מצווה התחיל לעבוד לפרנסתו. לפי המסופר, הכסף שהרוויח ממכירת פרחים נגנב ממנו במרחץ בוורשה, והמקרה עורר אותו להקדיש את חייו ללימוד תורה ומוסר. למד בישיבת ראדין אצל רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים). עיקר דרכו במוסר קיבל מרבי ירוחם ליבוביץ, משגיח ישיבת מיר, ומגדולי בית קלם: רבי נחום זאב זיו, בנו של רבי שמחה זיסל זיו (הסבא מקלם), ורבי צבי הירש ברוידא. בקלם שימש מלמד בישיבה הקטנה שליד ישיבת קלם, ואחר כך היה משגיח בישיבת קלצק. בשנת ה'תרצ"ה (1935) עלה לארץ ישראל ושימש משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. לאחר פטירת רבו רבי ירוחם ליבוביץ בשנת ה'תרצ"ו (1936) חזר לפולין כדי למלא את מקומו כמשגיח ישיבת מיר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נדד עם הישיבה לווילנה ולקיידאן, ומשם דרך קובה שביפן לשנגחאי. שם עמד בראש הישיבה כל שנות המלחמה, ונשאל גם בשאלות הלכתיות כגון שאלת קו התאריך. אחרי המלחמה עמד בארצות הברית בראש תלמידי ישיבת מיר שהגיעו לשם. לפני פסח ה'תש"ט (1949) עלה לארץ ישראל והמשיך לכהן משגיח בישיבת מיר בירושלים. בשנת ה'תשי"ד (1954) התמנה למשגיח ישיבת פוניבז' בבני ברק, ושם כיהן עד יום פטירתו. בתקופה זו היה מגדולי המשגיחים בעולם הישיבות, ובין תלמידיו היו רבי גדליה אייזמן, רבי שלמה וולבה, רבי שמואל בירנבוים, רבי נחום פרצוביץ, רבי ברוך רוזנברג, רבי שמואל אוירבך ורבי דוד הקשר. שיחותיו ומכתביו כונסו בספר "אור יחזקאל" בעריכת חתנו רבי ראובן יהושע גינזבורג, ואחרי פטירתו המשיכו בני משפחתו בהוצאת כרכי הספר. שיחותיו מתקופת שנגחאי נכתבו בידי תלמידו רבי משה בנימין ברנשטיין ונדפסו בשלושה כרכים בשם "ממזרח שמש". חתנו רבי אפרים מרדכי גינזבורג עמד בראש ישיבת מיר בארצות הברית, וחתנו רבי ראובן יהושע גינזבורג מילא את מקומו כמשגיח בפוניבז'. נפטר בביתו בגבעת ישיבת פוניבז' בי"ח באדר ה'תשל"ד (1974), ונקבר בבית העלמין פוניבז' בבני ברק.