
קשרים
- אביו
- רבי מאיר שמחה
- בני/בנות זוג
- חנה דינה קמאי
- חברותות
- רבי יעקב ישראל קניבסקירבי מרדכי חיים סלומוןרבי אהרן ראטה
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרנ"ז (1897) בעיירה סופוצקין (בלארוס), לאביו רבי מאיר שמחה. למד בישיבות נובהרדוק, סלבודקה, ראדין ומיר. בראדין התקרב לרבי ישראל מאיר הכהן בעל "חפץ חיים", שמסר לו להגיה חלקים מספריו. נשא את חנה דינה, בת רבי אברהם צבי קמאי, רבה של מיר, ומילא את מקום חותנו ברבנות העיר. בשנת ה'תרצ"א (1931) עלה לארץ ישראל, ולאחר תקופה קצרה בצפת השתקע בירושלים. שם ייסד, בהכוונת החפץ חיים, את חברת "מזהירי שבת", שפעלה לסגירת החנויות לפני כניסת השבת ולמחאה על חילול שבת. כיהן כראש ישיבת תורה ויראה, ובאמצע שנות הארבעים ייסד את ישיבת וכולל "מאור התורה" ועמד בראשם עד פטירתו. היה ממייסדי "איחוד הישיבות" בארץ ישראל, ובשנת ה'תשכ"ב (1962) ייסד את קופת הגמ"ח "הרווחה והצלה". חידושיו נדפסו בעיקר בקובץ "העמק". נפטר בכ"ג בכסלו ה'תשמ"ח (1987) ונקבר בהר הזיתים בירושלים.
תולדות חייו
רבי דב (בערל) סוקולובסקי נולד בשנת ה'תרנ"ז (1897) בעיירה סופוצקין שבפלך גרודנו (כיום בבלארוס), לאביו רבי מאיר שמחה. בעולם הישיבות נודע בכינוי "בערל ספטקינער", על שם עיירת הולדתו. בצעירותו גויס לצבא הרוסי, ערק ממנו ושב לספסל הישיבה. למד בישיבות הליטאיות נובהרדוק, סלבודקה, ראדין ומיר. בנובהרדוק למד בחברותא עם רבי יעקב ישראל קניבסקי בעל "קהילות יעקב". בראדין התקרב לרבי ישראל מאיר הכהן בעל "חפץ חיים", שמסר לו להגיה חלקים מספריו. במיר נשא את חנה דינה, בת רבי אברהם צבי קמאי, רבה של מיר וראש ישיבתה, ומילא את מקום חותנו ברבנות: הורה הוראות, מסר שיעורים והשיב על שאלות הלכתיות. חותנו וחותנתו נרצחו בשואה. בשנת ה'תרצ"א (1931) עלה לארץ ישראל. לאחר תקופה קצרה בצפת השתקע בירושלים. שם ייסד, בהכוונת רבו החפץ חיים, את חברת "מזהירי שבת", שפעלה מול שלטונות המנדט לחיוב סגירת החנויות בערב שבת לפני כניסת השבת. הוא גייס מאות מתנדבים למחאות נגד פתיחת עסקים בשבת ונגד חילול שבת בעיר. בפעילות החברה השתתפו רבי אריה לוין, רבי שבתי יודלביץ, רבי חייקל מילצקי, רבי מרדכי אליהו ורבי ישראל יעקב פישר. נהג גם לכתוב מכתבים לאנשים שראה מחללים שבת ולבקש מהם לחדול. במשך שנים רבות כיהן כראש ישיבת "תורה ויראה" בירושלים, ובאמצע שנות הארבעים ייסד את ישיבת וכולל "מאור התורה" ועמד בראשם עד יום פטירתו. היה ממייסדי "איחוד הישיבות" בארץ ישראל, שהוקם כחלופה לוועד הישיבות. בשנות החמישים סייע לבית לפליטות בירושלים, ובשנת ה'תשכ"ב (1962) ייסד את קופת הגמ"ח "הרווחה והצלה", שהעניקה הלוואות למשפחות נזקקות לצורך נישואי ילדיהן. נטל חלק בפרשת יוסל'ה שוחמכר, ובשנת ה'תשכ"ג (1963) סידר את הקידושין של רבי עמרם בלוי. קיים קשרי תורה הדוקים עם רבי אלעזר מנחם מן שך, שלפי המסופר הגיע לביתו מדי שבוע ללמוד עמו. למד בחברותא גם עם רבי מרדכי חיים סלומון ועם רבי אהרן ראטה. חידושי תורתו נדפסו בעיקר בקובץ "העמק" שהוציא כולל יראי ה' בירושלים. על מצבתו נכתב שהרביץ תורה לתלמידים רבים במשך למעלה משבעים שנה, במיר, בביאליסטוק ובירושלים, ושביתו היה פתוח לכל נצרך. נפטר בכ"ג בכסלו ה'תשמ"ח (14 בדצמבר 1987) ונקבר בהר הזיתים בירושלים.