רבי איסר זמן מֶלְצֶר זי"ע - אבן האזל
הרא"ז
נולדה באדר א ה'תר"ל, 06/02/1870 למניינם·מיר
נפטרי בכסליו ה'תשי"ד, 17/11/1953 למניינם·ירושלים
נטמןהר המנוחות, ירושלים· מיקום הקבר במפה
רבה של סלוצק וראש ישיבתה, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויו"ר מועצת גדולי התורה, מחבר אבן האזל על הרמב"ם.
קשרים
- אביו
- ר' ברוך פרץ
- אמו
- מירל
- בני/בנות זוג
- בילא הינדה בת שרגא פייבל פרנק
- ילדיו
- רבי צבי יהודה מלצרחנה פערל, אשת רבי אהרן קוטלר
- רבותיו
- רבי יום טוב ליפמן בסלינסקירבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב)רבי חיים סולובייצ'יקרבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים)רבי נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקה)
- תלמידיו
- רבי אלעזר מנחם מן שךרבי שלמה זלמן אויערבךרבי משה פיינשטייןרבי יחיאל מיכל פיינשטייןרבי יוסף אליהו הענקין
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בה' באדר א' ה'תר"ל (1870) במיר (בלארוס) לאביו רבי ברוך פרץ ולאמו מירל ממשפחת הוטנר. מגיל עשר גדל אצל רבי יום טוב ליפמן בסלינסקי, רב העיר. מגיל ארבע עשרה למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק, ואחר כך למד גם אצל החפץ חיים ברדין. היה מתלמידיו של רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלבודקה. בשנים ה'תרנ"ד-ה'תרנ"ז (1894-1897) עמד בראש ישיבת סלבודקה. אחר כך עמד בראש הישיבה שנוסדה בסלוצק, ומשנת ה'תרס"ג (1903) כיהן גם כרב העיר. בשנת ה'תרפ"ג (1923) ברח מרדיפות השלטון הסובייטי לקלצק, ובשנת ה'תרפ"ה (1925) עלה לירושלים ועמד בראש ישיבת עץ חיים עד פטירתו. בשנותיו האחרונות כיהן כיושב ראש מועצת גדולי התורה. חיבורו העיקרי הוא "אבן האזל" על משנה תורה לרמב"ם. נפטר בי' בכסלו ה'תשי"ד (1953) בירושלים ונקבר בהר המנוחות.
תולדות חייו
רבי איסר זלמן מלצר נולד בה' באדר א' ה'תר"ל (1870) בעיירה מיר (בלארוס). אביו היה רבי ברוך פרץ מלצר, ואמו מירל הייתה ממשפחת הוטנר. אחותו פרומה רבקה הייתה חמותו של רבי אלעזר מנחם מן שך. מגיל עשר גדל ולמד אצל רבי יום טוב ליפמן בסלינסקי, רבה של מיר, ולמד גם בישיבת מיר. בשנת ה'תרמ"ד (1884) עבר לישיבת וולוז'ין, ושם למד כשבע שנים אצל הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק. בתקופה זו השתייך לאגודה הציונית החשאית "נס ציונה" שפעלה בישיבה. בשנת ה'תרנ"ב (1892) נשא לאשה את בילא הינדה, בתו של שרגא פייבל פרנק מאלקסוט שליד קובנה. בתקופת אירוסיו למד בישיבת החפץ חיים ברדין. אחרי נישואיו התקרב לרבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלבודקה, והושפע מדרכו בתנועת המוסר. עם גיסו רבי משה מרדכי אפשטיין סייע בייסוד המושבה חדרה. בשנת ה'תרנ"ד (1894), בן עשרים וארבע, מונה לראש ישיבת סלבודקה. בשנת ה'תרנ"ז (1897) נשלח לעמוד בראש הישיבה שנוסדה בסלוצק כשלוחה של ישיבת סלבודקה, ביוזמת רבי יעקב דוד וילובסקי (הרידב"ז). משנת ה'תרס"ג (1903) כיהן גם כרבה של סלוצק, במשך כעשרים שנה. בסלוצק השתתף בהוצאת כתב העת התורני "יגדיל תורה", ובין תלמידיו שם היה רבי משה פיינשטיין. בשנת ה'תרפ"ג (1923) ברח מרדיפות השלטון הסובייטי לקלצק שבפולין, והקים שם מחדש את ישיבת עץ חיים במתכונת ישיבת סלוצק. בשנת ה'תרפ"ה (1925) עלה לארץ ישראל, ומאז ועד פטירתו עמד בראש ישיבת עץ חיים בירושלים. הוא היה מראשי אגודת ישראל מראשיתה והשתתף בשלוש הכנסיות הגדולות שלה. עם החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודזנסקי ייסד את ועד הישיבות בווילנה, ובארץ ישראל כיהן כנשיא ועד הישיבות. בשנותיו האחרונות עמד בראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. חיבורו העיקרי הוא "אבן האזל", ביאור על משנה תורה לרמב"ם בשבעה כרכים. הכרך הראשון יצא לאור בשנת ה'תרצ"ה (1935), והאחרון, על ספרי נשים וקדושה, יצא אחרי פטירתו בהקדמת רבי אלעזר מנחם מן שך. חיבר גם הגהות וביאורים על חידושי הרמב"ן לתלמוד, ופעמיים זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית. בין תלמידיו היו רבי אלעזר מנחם מן שך, רבי שלמה זלמן אויערבך, רבי משה פיינשטיין, רבי יחיאל מיכל פיינשטיין ורבי יוסף אליהו הענקין. בתו חנה פערל נישאה לרבי אהרן קוטלר, ובנו רבי צבי יהודה מלצר כיהן כרבה של רחובות. נפטר בי' בכסלו ה'תשי"ד (1953) בירושלים, בן שמונים ושלוש, ונקבר בהר המנוחות. בהלווייתו השתתפו כעשרים אלף איש.