רבי עזרא עטיה זי"ע

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תרמ"ז בחלב (ארם צובא) שבסוריה. בילדותו התחנך אצל הרב יהודה (אצלאן) עטייה והרב שאול מטלוב עבאדי, ובגיל 16 עלה ארצה. בשנת 1907 החל ללמוד בישיבת אוהל מועד, לימים ישיבת פורת יוסף, כאשר ראשי הישיבה היו הרב רפאל שלמה לניאדו והרב יוסף ידיד הלוי. בישיבה היה נחשב לעילוי ולמד בחברותא עם הרב יוסף ידיד הלוי. הרב עטייה נודע בהתמדתו בתורה. הרב יצחק ניסים, הרב הראשי לישראל לשעבר, סיפר כי הרב עזרא עטייה שימש לו כמקור השראה ללימוד בהתמדה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה התבקש על ידי הרב אברהם חיים עדס לעבור למצרים על-מנת לחמוק מגיוס לצבא העות'מאני כך שיוכל להמשיך ללמוד תורה. במצרים לימד תורה במשך שמונה שנים בישיבת "כתר תורה" ובישיבת "אהבה ואחווה". כשחזר לארץ החל ללמד בישיבת פורת יוסף, ובשנת 1925, לאחר מותו של ראש הישיבה, הרב רפאל שלמה לניאדו, נתמנה לראש הישיבה. הוא כיהן במשרה זו במשך 45 שנה, עד לשנת 1970. נפטר במוצאי ל"ג בעומר, י"ט באייר תש"ל (1970). הוא נטמן בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים. השאיר אחריו שישה בנים ובת אחת. אחד מבניו, הרב דוד עטייה, היה חבר בבית הדין בירושלים והקים בית מדרש לזכרו בשם "היכל עזרא".