רבי יוסף שרבאני זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרס"ז (1906) בעיר העתיקה בירושלים, לאביו רבי יהושע שרבני ולאמו הדסה מסעודה. אחיו היו רבי דוד שרבני, רבה של קולומביה, רבי שלמה שרבני, מלמד בישיבת פורת יוסף, ורבי שאול שרבני, דיין בבית הדין של רבי עזרא עטיה. בילדותו למד אצל אביו, ואחר כך נכנס לישיבת פורת יוסף ולמד בה אצל רבי עזרא עטיה. בהדרכתו התמחה בעיקר בשולחן ערוך חושן משפט, ורבי עזרא עטיה מינה אותו לבוחן ובודק בבתי הדין שבסמכותו. היה ידוע בשקידתו, ולמד בחברותא עם רבי יוסף כהן שעות רבות ביום. בו' בניסן ה'תרפ"ח (1928) נשא לאישה את שולמית סול לבית טלבי, והזוג גר תחילה בשכונת בית ישראל. במשך עשרות שנים היה המחנך והמלמד הבכיר בתלמוד תורה בני ציון, שהקים ועד העדה הבוכרית בירושלים. העמיד בו מאות תלמידים, ורבים מהם המשיכו ללמוד בישיבת פורת יוסף. נוסף על כך למד ועבד במכון הארי פישל, ובין היתר ערך בו גיליונות של הלכה פסוקה. קבלתו למכון הייתה חריגה ונעשתה באישור הרב דב קוק. לימים נקרא ללמד בישיבת פורת יוסף, וחזר לגור בעיר העתיקה. בזקנותו ביקש ללמוד קבלה, ואמרו לו שסגנון לימודו יקשה עליו להבין אותה. בעקבות זאת ייסד את ישיבת המקובלים "אמת ושלום". דברי תורתו נדפסו בעיקר במאספים תורניים, כגון "קובץ בית הלל", "בית של תורה" וחוברות "תפארת אבות", וכן בספרי חתנו. יחד עם חתנו רבי בן ציון אבא שאול חיבר את "אור לציון" על מסכת מכות. הספיד רבנים רבים בדורו, וחלק מההספדים נדפסו בכתבי עת ובספר "ישיבות בגדאד". בתו קלרה נישאה לרבי שבתי אטון, ראש ישיבת ראשית חכמה, ובתו הדסה נישאה לרבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף. בניו היו רבי יצחק ורבי שמואל, שעמדו בראש כולל, רבי משה, מלמד בקריית נוער, ורבי ראובן שרבני, מייסד ישיבת יקירי ירושלים. בין נכדיו רבי יעקב שרבני, ראש ישיבת אוהל יוסף. נפטר בניסן ה'תשל"ט (1979) בירושלים, בגיל 73 לערך, ונקבר בהר הזיתים.