רבי יוסף ידיד הלוי זי"ע

תולדות חייו

רבי יוסף מרדכי ידיד הלוי נולד בשנת ה'תרכ"ז (1867) בחאלב שבסוריה. אביו, רבי מרדכי, היה מלמד תינוקות. המשפחה הייתה ענייה, ובשנות לימודיו תמכו בו רבי שאול קצין ונגידים אחרים בעיר. למד תורה אצל רבי אברהם חיים עדס, מגדולי חכמי חאלב. נשא לאישה את לאה זיאת-שרבתי. בשנת ה'תרמ"ט (1889) עלה עם הוריו וקרוביו לארץ ישראל והשתקע בצפת. שם למד בבית הכנסת של רבי יוסף קארו, למד עם רב העיר רבי חיים סתהון וכיהן כדיין לצד רבי ישמעאל בן פנחס הכהן ורבי שלמה רפאל חכים. בצפת חיבר חלק מספריו, ובה גם מתו ארבעה מילדיו בצעירותם. בשנת ה'תר"ע (1910) לערך הדפיס בירושלים את ספרו תורת חכם, ובעצת דודו רבי יום טוב ידיד הלוי עבר עם משפחתו לירושלים. הוא התגורר בשכונת הבוכרים, ובני העדה הבוכרית מינו אותו לדיין ולמורה הוראה שלהם. לימים התמנה לאב"ד עדת יוצאי חאלב בירושלים, וכיהן לצד רבו רבי אברהם חיים עדס ותלמידו רבי רפאל שלמה לניאדו. בסוף ימיו עסק גם בתורת הקבלה, אך התנגד למי שעוסק בה בלי שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים. היה מקורב לרבי שלמה אליעזר אלפנדרי (הסבא קדישא). חיבוריו עוסקים בעיקר בהלכה למעשה: שו"ת ימי יוסף (ירושלים ה'תרע"ג), שו"ת שארית יוסף על ארבעת חלקי השולחן ערוך, ברכת יוסף בהלכות ברכות ובעניינים נוספים, ויחי יוסף בהלכות גיטין וחליצה (ירושלים ה'תרפ"ט), ברכת חכם ותורת חכם. חלק מספריו הודפסו לאחר פטירתו בידי בנו רבי שלמה ידיד הלוי. בין תלמידיו היו רבי עזרא עטיה, לימים ראש ישיבת פורת יוסף, רבי יעקב עדס, רבי יעקב קצין, רבי רפאל שלמה לניאדו, רבי דוד חררי רפול, רבי ארי ורבי שמחה חיימוף ורבי דוד סתהון דבח, לימים רבה של עדת יוצאי חאלב בבואנוס איירס. נפטר לאחר מחלה בח' אדר ה'תר"ץ (1930) בירושלים, בגיל 63 לערך, ונקבר בהר הזיתים.