
קשרים
- אביו
- רבי ברוך
- אמו
- רבקה
- בני/בנות זוג
- שטערנא בת רבי יהודה לייב סגל
- ילדיו
- רבי דובער שניאורי (האדמו"ר האמצעי)רבי חיים אברהם שניאורירבי משה שניאוריפריידאדבורה לאהרבי דוב בער (דובער) שניאורי זי"ע - האדמו"ר האמצעי
- רבותיו
- רבי דוב בער, המגיד ממזריטשרבי אברהם המלאךרבי מנחם מנדל מוויטבסקרבי דוב בער זי"ע - המגיד ממזריטש
- תלמידיו
- רבי אהרן הלוי מסטרשלהרבי יצחק אייזיק מהומילרבי ברוך מרדכי מבוברויסקרבי נחמיה מדוברובנהרבי שמואל מונקסרבי מנחם מענדל שניאורסון זי"ע - מליובאויטשרבי אהרן הורוביץ זי"ע - מסטרשלהרבי דוב בער (דובער) שניאורי זי"ע - האדמו"ר האמצעירבי יעקב ישראל טברסקי זי"ע - מטשערקאסרבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין זי"ע - ר' אייזיק הוֹמְלֶררבי יצחק אייזיק הלוי זי"ע - ר' אייזיק הומלר
- חברותות
- רבי אברהם זי"ע - המלאך
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בי"ח באלול ה'תק"ה (1745) בליוזנה (בלארוס) לאביו רבי ברוך ולאמו רבקה. בגיל שלוש עשרה החל לשמש בחברה קדישא, ובי"ב באב ה'תק"ך (1760), בגיל חמש עשרה, נשא לאישה את שטערנא בת רבי יהודה לייב סגל מוויטבסק. בשנת ה'תקכ"ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית מדרשו של המגיד ממזריטש, ממלא מקומו של הבעל שם טוב. לאחר פטירת רבו נעשה חסיד של בנו רבי אברהם המלאך, ולאחר מכן נקשר לרבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעל פי צוואת המגיד התמנה לראש עדת החסידים. ייסד את חסידות חב"ד, וחיבר את ספר התניא, את שולחן ערוך הרב ואת סידור הרב. בעקבות הלשנות נעצר ונכלא בפטרבורג, ושוחרר בי"ט בכסלו ה'תקנ"ט (1798), יום הנחוג בחסידות חב"ד עד היום כחג הגאולה. בשנותיו האחרונות ישב בלאדי. נפטר במוצאי שבת כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812) בכפר פיינא שליד קורסק, בעת שנמלט מפני הפלישה הצרפתית. מאחר שלא היה בכפר בית קברות, הובא למחרת לקבורה בבית העלמין היהודי בהדיאץ' (אוקראינה), ומאוחר יותר נבנה אוהל על קברו.
תולדות חייו
רבי שניאור זלמן נולד בליוזנה שברוסיה הלבנה לאביו רבי ברוך ולאמו רבקה. לפי המסורת החב"דית נולד בי"ח באלול ה'תק"ה (1745), אך יש מקורות שמקדימים או מאחרים את שנת לידתו בשנים אחדות. כבר בצעירותו נודע כעילוי בתלמוד ובפוסקים, ובגיל חמש עשרה נשא את שטערנא, בתו של רבי יהודה לייב סגל מוויטבסק. בשנת ה'תקכ"ד (1764) נסע למזריטש, לבית מדרשו של רבי דוב בער, המגיד ממזריטש. שם נעשה לתלמיד מובהק של המגיד, וגם לחברו ולרבו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד. המגיד הטיל עליו, עוד בצעירותו, לחבר ספר מסכם של ההלכה, והוא שהביא לבסוף לחיבור "שולחן ערוך הרב". לאחר פטירת המגיד נקשר לרבי מנחם מנדל מוויטבסק, וכשזה עלה לארץ ישראל נעשה למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה. בתחילה שימש מגיד מישרים בליוזנה, ושם פיתח את דרכו בחסידות, שנודעה בשם חב"ד - חכמה, בינה, דעת - ושמה דגש על התבוננות שכלית בעבודת ה'. שיטתו מבוארת בספר התניא, הקרוי גם "ליקוטי אמרים" או "ספר של בינונים". הספר הופץ תחילה בין החסידים בקונטרסים בכתב יד, ונדפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ו (1796). התניא היה לספר היסוד של חסידות חב"ד. מאמריו בחסידות כונסו בספרים "תורה אור" על בראשית ושמות ו"ליקוטי תורה" על שאר חומשי התורה והמועדים, ונדפסו גם ביאוריו לזוהר. בתחום ההלכה נודע כפוסק מובהק בשולחן ערוך הרב שלו. כמו כן תיקן נוסח תפילה על פי נוסח האר"י, הנודע בשם "סידור הרב", ונוסף על אלה נדפסו אגרותיו ותשובותיו. בתקופתו התחדשה המחלוקת בין החסידים למתנגדים, בייחוד לאחר הדפסת התניא. בעקבות הלשנות נעצר בשנת ה'תקנ"ט (1798), והובא לחקירה במבצר פטרופבלובסקיה שבפטרבורג. הוא שוחרר בי"ט בכסלו, יום שנקבע בחב"ד כ"חג הגאולה". בשנת ה'תקס"א (1801) נאסר שוב ושוחרר, ולאחר מכן עבר ללאדי, שבה ישב כאחת עשרה שנים. על שמה נקרא "הרב מלאדי". בין תלמידיו ומקורביו היו רבי אהרן הלוי מסטרשלה, רבי יצחק אייזיק מהומיל, רבי ברוך מרדכי מבוברויסק, רבי נחמיה מדוברובנה ורבי שמואל מונקס. בנו רבי דובער, האדמו"ר האמצעי, ממלא מקומו בהנהגת החסידות. בתו דבורה לאה הייתה אמו של רבי מנחם מנדל, בעל ה"צמח צדק". בשנת ה'תקע"ב (1812), בעת פלישת צבא נפוליאון לרוסיה, נמלט מלאדי עם בני ביתו מזרחה. בדרך חלה, ונפטר במוצאי שבת כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812) בכפר פיינא שליד קורסק. הוא נקבר בבית העלמין היהודי בהדיאץ' שבפלך פולטבה (אוקראינה), ועל קברו נבנה אוהל, שאליו עולים חסידים עד היום.
ספריו11
- אגרות קודש
- הלכות תלמוד תורה
- ליקוטי תורה
- מאמרי אדמו"ר הזקן
- סידור הרב
- פסקי הסידור
- שו"ת אדמו"ר הזקן
- שלחן ערוך הרב
- שער הכולל
- תורה אור
- תניא