רבי דוב בער (דובער) שניאורי זי"ע - האדמו"ר האמצעי

תולדות חייו

נולד בט' בכסליו ה'תקל"ד (1773) בליוזנה (בלארוס), בנו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ובעל התניא ושולחן ערוך הרב, ושל אשתו שטערנא. גדל ולמד בבית אביו, והיה מקורב אליו בלימוד תורת החסידות. בה'תקמ"ח (1788) נשא לאשה את שיינא. לאחר פטירת אביו בה'תקע"ג (1813), בעת מלחמות נפוליאון, נעשה לאדמו"ר השני בשושלת חב"ד, וקבע את מושבו בעיירה ליובאוויטש, שממנה הנהיג את החסידות כחמש עשרה שנה. בשנים שלאחר המלחמה פעל לשיקום העיירות היהודיות בבלארוס שנפגעו בה, ובה'תקע"ה (1815) ייסד בסיוע השלטונות הרוסיים עשרות מושבות חקלאיות יהודיות על אדמות שהוקצו לכך. באותן שנים הקים גם קהילה של חסידי חב"ד בחברון. בתורתו העמיק והרחיב את משנת אביו, ושם את עבודת ההתבוננות במרכז העבודה החסידית. בשונה מקודמו, שתורתו נאמרה בעיקר כמאמרים בעל פה, חיבר ספרים שיטתיים על נושאים מוגדרים, והרבה להסביר בדרך משל. את "שער היחוד" ו"שערי אורה" ייעד לכלל החסידים כמבוא לתורת החסידות. מחיבוריו הנוספים: "תורת חיים", "אמרי בינה", "דרך חיים", "שערי תשובה", "קונטרס ההתפעלות" ו"פוקח עורים", ולצדם כרכים רבים של מאמרים. רבים מספריו נערכו בידי חתנו, רבי מנחם מענדל שניאורסון בעל "צמח צדק", שהיה גם תלמידו וממשיך דרכו בהנהגת החסידות. בה'תקפ"ז (1826) נאסר בעקבות הלשנה ונחקר, ושוחרר בי' בכסליו, יום שנקבע בחב"ד כיום גאולה. מילדיו: בנו רבי מנחם נחום, ובנותיו חיה מושקא, אשת בעל "צמח צדק", ומנוחה רחל סלונים, שנחשבת לאם הקהילה היהודית בחברון. נפטר לאחר מחלה ממושכת ביום הולדתו, ט' בכסליו ה'תקפ"ח (1827), בגיל חמישים וארבע, בעיר ניעז'ין (אוקראינה), ונקבר שם. על קברו נבנה אוהל, ולידו נקבר נכדו רבי ישראל נח שניאורסון.