רבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין זי"ע - ר' אייזיק הוֹמְלֶר

תמצית ביוגרפית

נולד בסביבות שנת ה'תק"ם (1780), לאביו רבי מרדכי אפשטיין, בן למשפחת אפשטיין המיוחסת. בילדותו למד אצל סבו, רבי דוד אפשטיין רב הלוסק, תלמוד ומפרשיו בדרך הלימוד שבישיבות ליטא. בעת שהתנגדות המתנגדים לחסידות הייתה בשיאה, ולמרות התנגדות משפחתו, הצטרף לרבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ואחרי פטירתו נעשה תלמידו של בנו, רבי דובער שניאורי (האדמו"ר האמצעי). בשנת ה'תקס"ה (1805) נתמנה לרב ואב"ד בהומל (בלארוס), ושימש בכהונה זו יותר מחמישים שנה. בעיר עמד גם בראש ישיבה וכולל לאברכים. אחרי פטירת האדמו"ר האמצעי ביקשו ממנו ראשי החסידים לקבל עליו את הנהגת חב"ד. תחילה נעתר להם, אך חזר בו ושכנע את רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) לקבל עליו את ההנהגה. חיבר עשרה מאמרים בתורת החסידות ואת הספר חנה אריאל על המועדים ועל פרשיות התורה. נפטר בכ"ו באייר ה'תרי"ז (1857) ונקבר בהומל, ועל קברו נבנה אוהל.