רבי מנחם מענדל שניאורסון זי"ע - מליובאויטש

תולדות חייו

רבי מנחם מענדל שניאורסון נולד בכ"ט באלול ה'תקמ"ט (1789) בליוזנה (בלארוס). אביו היה רבי שלום שכנא אלטשולר, ואמו דבורה לאה הייתה בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ובעל התניא. אמו נפטרה כשהיה בן שלוש, וסבו גידלו בביתו ולימדו תורה בנגלה ובחסידות. בה' בכסלו ה'תקס"ג (1803), בהיותו בן ארבע עשרה, נשא את בת דודו חיה מושקא, בתו של רבי דובער, האדמו"ר האמצעי. אחרי פטירת חותנו בשנת ה'תקפ"ח (1827) סירב בתחילה לקבל עליו את ההנהגה. רק בסיון ה'תקפ"ט נענה לבקשת החסידים, וכיהן כאדמו"ר השלישי של חב"ד בליובאוויטש כשלושים ושמונה שנה, עד פטירתו. בתקופת הנהגתו פעל רבות למען יהודי רוסיה מול גזירות השלטון. הוא פעל להצלת ילדים וצעירים מגזירת הקנטוניסטים, באמצעות ועד שתדלנים וחברה שהקים לשם כך. משנת ה'תקצ"ט (1839) עודד חסידים לעסוק בחקלאות, וכשישים משפחות התיישבו ביישוב החקלאי שצ'דרין. בשנת ה'תר"א (1841) ייסד בליובאוויטש ישיבה, כדי לחזק את לימוד התורה מול השפעת ההשכלה. באספת הרבנים בפטרבורג בשנת ה'תר"ג (1843) עמד בתוקף נגד ההצעה לכפות לימודי חול על היהודים. השלטון הרוסי העניק לו את מעמד 'אזרח נכבד', ובשנת 1851 'אזרח נכבד לדורותיו', שחל גם על צאצאיו. תורתו שילבה גדלות בהלכה ובנגלה עם עומק בתורת החסידות. ספרו 'צמח צדק' כולל שו"ת, פסקי דינים וחידושים על הש"ס, ועל שמו הוא מכונה. בתורת החסידות חיבר את 'דרך מצותיך' בטעמי המצוות, ואת 'אור התורה', ביאורי חסידות על התורה, המועדים ונ"ך בעשרות כרכים. עוד חיבר ביאורים על הזוהר, ספר מחקרי בשם 'ספר החקירה', את 'יהל אור' על תהילים ואת 'ספר הליקוטים'. כמו כן הגיה והדפיס בתוספת הערותיו את 'לקוטי תורה' של סבו. מתלמידיו היו רבי הלל מפאריטש ורבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין בעל 'תורת חסד'. נולדו לו שבעה בנים ושתי בנות. בנו הצעיר רבי שמואל (המהר"ש) מילא את מקומו בליובאוויטש, ובניו האחרים ייסדו חצרות חסידיות משלהם: רבי יהודה לייב בקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן בלאדי, רבי ישראל נח בניעז'ין ורבי יוסף יצחק באווריטש. נפטר בי"ג בניסן ה'תרכ"ו (1866) ונקבר בבית העלמין בליובאוויטש.