רבי דוב בער זי"ע - המגיד ממזריטש

תולדות חייו

נולד בלוקאצ'י (אוקראינה), כפר סמוך לרובנו שבחבל ווהלין. שנת לידתו אינה ידועה בוודאות, והמקורות מציעים שנים שבין 1690 ל-1710. אביו, רבי אברהם, היה מלמד תינוקות עני. נשא לאישה את קיילא, בתו של רבי שלום שכנא, ולפי המכלול נשא לאחר מכן את גיטל, אלמנתו של רבי מאיר תמים. בנו היה רבי אברהם המלאך, ובתו - דבה. בצעירותו נודע כלמדן וכמקובל, וכיהן כמגיד בטורצ'ין, בקוריץ וברובנו. תחילה התנגד לדרכו של רבי ישראל בעל שם טוב, אך לפי המסורת נסע אליו למז'יבוז' (אוקראינה), הבעש"ט קירבו ולימדו מסתרי תורת הקבלה והחסידות, והוא נעשה לתלמידו המובהק. אחרי פטירת הבעש"ט בשנת ה'תק"כ (1760) עמד בראש תנועת החסידות, ממקום מושבו במזריטש. בתקופתו עברה החסידות מחוג מצומצם לתנועה מאורגנת, והוא שלח את תלמידיו להפיץ אותה במקומות רבים, ובהם ליטא וגליציה. במרכז שיטתו עמד הרעיון שהשכינה מתפשטת במציאות כולה, ולצדו הקריאה לביטול היש ולדבקות בבורא. דעת מציינת שהוא היה הראשון שהעמיד את מעלת הצדיק במרכז החשיבה החסידית. בעצמו לא כתב ספרים. אחרי פטירתו אספו תלמידיו, ובראשם רבי שלמה מלוצק, את דרשותיו ואת דבריו בכעשרה קבצים. החשוב שבהם הוא "מגיד דבריו ליעקב", ומלבדו נודע גם "אור תורה". כן היה ברשותו סידור בנוסח האר"י, ולפי המכלול ביקש מתלמידיו להגיה אותו. לפי המסורת היו לו מאה ועשרים תלמידים, ומהם יצאו מנהיגי החסידות בדור שאחריו: רבי שניאור זלמן מלאדי בעל "התניא", רבי אלימלך מליז'נסק בעל "נועם אלימלך", אחיו רבי זושא מאניפולי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעל "קדושת לוי", רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי אהרן מקרלין, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי אברהם הכהן מקאליסק ורבי פנחס הורוויץ, וכן בנו רבי אברהם המלאך. בשנותיו האחרונות קמה התנגדות חריפה לתנועת החסידות. בשנת ה'תקל"ב (1772) חזר לרובנו, ומשם עבר לאניפולי. שם נפטר בי"ט בכסליו ה'תקל"ג (1772), ושם נקבר, ליד תלמידו רבי זושא.