רבי אברהם זי"ע - המלאך

תולדות חייו

רבי אברהם, המכונה "המלאך", נולד בשנת ה'תק"א (1741) לרבי דוב בער, המגיד ממזריטש, ממשיך דרכו של הבעל שם טוב. מילדותו נודע בפרישותו ובקדושתו. רבי שניאור זלמן מלאדי אמר עליו שהיה "קדוש מרחם", ולכן כונה בחסידות חב"ד גם "הקדוש". את עיקר תורתו קיבל מאביו המגיד במזריטש. בהוראת אביו למד בחברותא עם רבי שניאור זלמן מלאדי, לימים בעל "התניא" ומייסד חסידות חב"ד. רבי שניאור זלמן לימד אותו נגלה, תלמוד והלכה, ואילו הוא לימד את רבי שניאור זלמן תורת החסידות. יש מי שתיאר את רבי שניאור זלמן כ"תלמיד חבר" שלו. בצעירותו נשא אישה ונתאלמן. אחר כך נשא את גיטל, בתו של רבי משולם פייבוש הורוביץ מקרמניץ, מחבר "משנת חכמים". נולדו להם רבי ישראל חיים מלודמיר, שנשא את בתו של רבי שלמה מקרלין ובזיווג שני את בתו של רבי גדליה מלינִיץ, ורבי שלום שכנא מפרוהוביטש, אביו של רבי ישראל מרוז'ין, מייסד שושלת רוז'ין. לפי המכלול נולדו להם גם בנות. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תקל"ג (1772) סירב לרשת את מקומו בהנהגת החסידים. הוא ישב שנים רבות בהתבודדות בעיירה פסטוב שליד קייב, כמעט בלי לקבל אנשים, ועסק בעבודת ה' ובדבקות. בשל קדושתו ופרישותו מענייני העולם נקרא "המלאך". נשתמרו ממנו כמה ניגוני דבקות. בספרו "חסד לאברהם", שיצא לאור בצ'רנוביץ בשנת ה'תרי"א (1851), מודגש מקומו של הצדיק כצינור להשפעת השפע על חסידיו. הספר מעודד את ההתקשרות לצדיק כדרך לקירוב הגאולה. מיחסים לו את פיתוח תורת הצדיק בחסידות, כמי שתפילותיו וברכותיו מעבירות שפע וכמדריך רוחני ומוסרי. נפטר ביב בתשרי ה'תקל"ז (1776), בגיל צעיר, בפסטוב, ונקבר שם. על קברו הוקם אוהל.