רבי יהודה עמיטל זי"ע

תולדות חייו

נולד ב-ג' בחשון ה'תרפ"ה (1924) בעיר גרוסוורדיין שבטרנסילבניה, שהייתה אז חלק מרומניה, ונקרא בלידתו יהודה קליין. אביו, ליקותיאל זאב, היה מנהל חשבונות בקהילה היהודית בעיר, ואמו דבורה ניהלה בית תמחוי. בנעוריו למד בישיבה שהקים בעירו רבי חיים יהודה הלוי, ובין מוריו היה גם רבי דב (בער) ברקוביץ. בשנת ה'ת"ש (1940) סופחה צפון טרנסילבניה להונגריה. לאחר שהנאצים השתלטו על הונגריה נלקח למחנה עבודה בכפייה, ושהה בו כשמונה חודשים. הוא שוחרר בשמחת תורה ה'תש"ה (1944), עבר לבוקרשט, ומשם העפיל לארץ ישראל. לאחר שהייה במחנה עתלית הגיע לירושלים והחל ללמוד בישיבת חברון. בין רבותיו בארץ היו רבי יעקב משה חרל"פ ורבי איסר זלמן מלצר. רבי איסר זלמן מלצר גם הסמיך אותו לרבנות, והוא נשא לאשה את נכדתו מרים, בתו של רבי צבי יהודה מלצר. החתונה נערכה בישיבת קלצק בפרדס חנה. למחרת הכרזת המדינה התגייס, ובמלחמת העצמאות לחם בחטיבה 7 בקרבות לטרון והגליל המערבי. לאחר המלחמה מונה לר"מ בישיבת הדרום ונטל חלק בביסוסה. בשנים אלה היה מהוגי רעיון ישיבות ההסדר, שמשלבות לימוד תורה עם שירות צבאי. על תוכנית זו זכה בפרס ישראל בשנת ה'תשנ"א (1991). לאחר מלחמת ששת הימים פנו אליו מייסדי ישיבה בגוש עציון וביקשו שיעמוד בראשה. הישיבה, ישיבת הר עציון, החלה את דרכה בכפר עציון בשנת ה'תשכ"ח (1968), ולאחר כשנתיים עברה לאלון שבות. היא הייתה הישיבה הראשונה שהוקמה ביהודה ושומרון. בהמשך הצטרף אליו רבי אהרן ליכטנשטיין, ושניהם עמדו יחד בראשות הישיבה. במשנתו הדגיש את המוסר הטבעי של האדם ואת האחריות האישית שבחיי הדת. משל התינוק הבוכה, שבו לימד כי לימוד התורה אינו פוטר מלהיענות לצרכי הזולת, נעשה לסמל דרכה של ישיבתו. הוא הדגיש את ערך חיי האדם והסתייג מגישה משיחית למאורעות הזמן ומהחמרות יתרות. בשנת ה'תשמ"ח (1988) היה ממייסדי תנועת מימד ועמד בראש רשימתה לכנסת. בשנים ה'תשנ"ו-ה'תשנ"ו (1995-1996) כיהן כשר בלי תיק בממשלת שמעון פרס. מתורתו נדפסו "המעלות ממעמקים", "והארץ נתן לבני אדם", "רסיסי טל", "עת רצון", "קול יהודה", "בשובך לציון" ו"לעולם יהא אדם". הגותו על השואה כונסה בספר "עולם בנוי וחרב ובנוי". בין תלמידיו היו רבי יעקב מדן, רבי אליהו בלומנצוויג, רבי יובל שרלו, רבי רא"ם הכהן ורבי אמנון בזק. בשנת ה'תשס"ו (2006) יזם את העברת ההנהגה בישיבה לדור הבא, ובסוף ה'תשס"ח (2008) פרש מראשות הישיבה בשל מצב בריאותו. נפטר בירושלים בכ"ז בתמוז ה'תש"ע (2010) ונקבר בהר המנוחות.