רבי גדליה אייזמן זי"ע - זקן המשגיחים

תולדות חייו

נולד ב-יד באייר ה'תר"ע (1910) בוורשה, השביעי מבין שמונת ילדיהם של רבי אברהם ושפטל אייזמן, מחסידי אלכסנדר. בילדותו פגש את רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר מאלכסנדר, ובצעירותו נמשך לחסידות נובומינסק, שבראשה עמד רבי אלימלך ישראל שמעון פרלוב. מכל אחיו רק הוא נשאר בדרך התורה. בשנת ה'תרפ"ז (1927) נכנס לישיבת קלם. שם הכיר את דרך המוסר מפי המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, ושמע שיעורים מפי רבי אהרן קוטלר. בשנת ה'תר"ץ (1930) עבר לישיבת קמניץ ולמד בה כאחת עשרה שנה אצל רבי ברוך בער ליבוביץ וחתנו רבי ראובן גרוזובסקי. כבר בה'תרצ"ז (1937) מסר שם שיחות מוסר, וראש הישיבה שיבח אותן. מוסר בדרך סלבודקה קיבל מרבי משה דב צפטמן. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בה'תר"ץ (1939) ברח לווילנה, ובה'תש"א (1941) עלה לארץ ישראל. בירושלים למד בישיבת מרכז הרב ובישיבת חברון, וקיבל מרבי יעקב משה חרל"פ, שנמנה עם שלושת רבותיו העיקריים. בשנת ה'תש"ד (1944) נשא את חיה ליבא, בת למשפחת אידלמן מווילנה. משנת ה'תש"ג (1943) שימש משגיח בישיבת מקור חיים בירושלים, ומאלול ה'תש"ד (1944) משגיח בישיבת קול תורה. בתפקיד זה עמד כשישים שנה, היה ידוע במשמעת קפדנית ובעמידה על סדרי הישיבה, וכונה "זקן המשגיחים". סביב שנת ה'תש"ל (1970) הפסיק לפקח על סדרי הישיבה אך המשיך למסור שיחות פעמיים בשבוע. בחורף ה'תשמ"ב (1982) פרש לגמרי וקיבל על עצמו תענית דיבור, ומאז שימש יועץ חינוכי לתלמידים. בין תלמידיו היו רבי ישראל מאיר לאו, רבי אביגדור נבנצל, רבי יהודה עדס, רבי שלמה מחפוד וחתנו רבי שלמה ברויאר. שיחותיו יצאו לאור בסדרה "גידולי מוסר": הכרך הראשון בחייו (ה'תשס"ח, 2008) והבאים אחרי פטירתו בעריכת חתנו. שיחותיו לחודש אלול ולימים הנוראים נדפסו בספר "מוסרי רבי גדליה". נפטר בליל שבת, ג בתשרי ה'תשע"ב (2011), בגיל 101, בבית בנו רבי יוסף בשכונת בית וגן בירושלים, ונקבר בהר המנוחות.