רבי חיים ויטאל זי"ע - מהרח"ו

תולדות חייו

רבי חיים ויטאל נולד בראש חודש חשון ה'ש"ג (1542) בצפת. אביו, רבי יוסף קאלאבריס (או קלברזה), עלה לארץ ישראל מקלבריה שבדרום איטליה, ממנה נגזר שם המשפחה, ועסק בכתיבת סת"ם. מנעוריו למד בצפת, שהייתה אז מרכז התורה והקבלה של הדור. מגיל ארבע עשרה למד הלכה בישיבתו של רבי משה אלשיך, ובהמשך הוסמך על ידו להוראה. את תורת הקבלה למד בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק). בשנת ה'ש"ל (1570) עלה לצפת האר"י, רבי יצחק לוריא, ורבי חיים דבק בו והיה לתלמידו המובהק. האר"י מינה אותו לראש חבורת תלמידיו והורה כי רק הוא ירשום את תורתו, משום שהיה היחיד שירד לסוף דעתו. לאחר פטירת האר"י בשנת ה'של"ב (1572) קיבלו עליהם גם שאר התלמידים את רבי חיים כרבם. בשנים שלאחר מכן נדד בין מקומות. בשנת ה'של"ז (1577) שהה זמן קצר במצרים, ישב תקופה בעין זיתים הסמוכה לצפת, ואחר כך התגורר כשמונה שנים בירושלים. בשנת ה'שמ"ו (1586) שב לצפת וישב בה עד ה'שנ"ד (1594). בשנת ה'שנ"ה (1595) קבע את מושבו בדמשק, וכיהן שם כרב קהילת יוצאי סיציליה עד סוף ימיו. עיקר מפעלו היה העלאת תורת האר"י על הכתב. כתביו נערכו בכמה מהדורות ובכמה סדרים: בנו רבי שמואל ויטאל סידר אותם ב"שמונה שערים", ובהם "שער ההקדמות", "שער הכוונות" ו"שער הגלגולים". רבי יעקב צמח ורבי מאיר פופרש ערכו את החיבורים "עץ חיים" ו"פרי עץ חיים", שנעשו ליסוד לימוד הקבלה לדורות. מלבד אלה חיבר את ספר המוסר "שערי קדושה", את "עץ הדעת טוב" על התורה ואת "ספר החזיונות", יומן שבו רשם את חלומותיו ואת מאורעות חייו. מיוחסים לו גם חיבורים בחכמת התכונה, כגון "ספר התכונה". בין תלמידיו ומקבלי תורתו היו בנו רבי שמואל ויטאל, מרבני דמשק ומקובליה, ורבי חיים הכהן מחלב. נשא את חנה ואחריה את ג'אמילא, ונולדו לו כמה ילדים. נפטר בל' בניסן ה'ש"ף (1620) בדמשק, בן שבעים ושבע, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.