רבי אברהם אזולאי זי"ע - בעל חסד לאברהם

תולדות חייו

נולד בשנת ה'ש"ל (1570) בערך בפאס שבמרוקו לאביו רבי מרדכי אזולאי. משפחת אזולאי מוצאה מחכמי קסטיליה שגורשו מספרד והתיישבו בצפון אפריקה. בצעירותו למד בפאס, ובשנת ה'שס"ו (1606) בערך עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. בארץ ישראל עסק בעיקר בתורת הקבלה. למד אצל רבי חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י, וגם עם בנו רבי שמואל ויטאל. מלבד קבלת האר"י הושפע מאוד משיטת הרמ"ק, ובחיבוריו שילב בין שתי השיטות. לפי המסופר בהקדמת 'אוצרות חיים', נסע עם רבי יעקב צמח לסוריה, אל קברו של רבי חיים ויטאל. בשנת ה'שע"ט (1619) פרצה מגפה בחברון, והוא עבר לירושלים. כשהמגפה הגיעה גם לירושלים, עבר לזמן מה לסביבות עזה. שם כתב את חיבורו הידוע 'חסד לאברהם', ספר יסוד בקבלה ובענייני אמונה שנדפס פעמים רבות, וכן את 'בעלי ברית אברם' על התנ"ך. כשהמגפה פסקה שב לחברון וחי שם עד סוף ימיו. חיבוריו האחרים הם 'אור החמה', פירוש על ספר הזוהר המבוסס על דברי הרמ"ק ורבי חיים ויטאל, 'אור הלבנה', 'זהרי חמה', 'כנף רננים', 'מעשה חושב' על כוונות האר"י ו'אהבה בתענוגים', פירוש על המשנה. אשתו שמחה הייתה אחותו של רבי נחמיה דנינו, אב"ד חברון. בנו רבי יצחק היה מקובל וסופר ומבעלי 'זרע יצחק', ונפטר בקושטא. נכדו רבי ישעיה אזולאי היה ראש ישיבה בירושלים, ונינו רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי היה אביו של רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א). בתו חנה נישאה לבנימין זאבי, ובנם רבי אברהם ישראל זאבי היה רבה של חברון. בתו האחרת נישאה לדוד יצחקי, ובנם רבי אברהם יצחקי היה הראשון לציון. נפטר בחברון בכ"ד בחשון ה'ת"ד (1643), בגיל 73 בערך. יש אומרים שנפטר בכ"א בחשון. נקבר בחלקת הרבנים בבית העלמין היהודי העתיק בחברון.