רבי משה אלשיך זי"ע - האלשיך הקדוש

תולדות חייו

רבי משה אלשיך נולד בשנת ה'רס"ז (1506/1507) באדריאנופול שבאימפריה העות'מאנית לאביו רבי חיים. בצעירותו למד אצל רבי יוסף קארו בעל "בית יוסף", שישב אז באדריאנופול, ואחר כך בישיבות שאלוניקי אצל רבי יוסף טאיטאצאק, מגדולי חכמי הדור. בשנת ה'רצ"ה (1535) עלה לארץ ישראל והשתקע בצפת, ולפי המסופר כבר כיהן שם כדיין כשהגיע רבי יוסף קארו לעיר בשנת ה'רצ"ו (1536). הוא חזר להסתופף בצל רבו, וכאשר חודשה הסמיכה בצפת נסמך על ידו. בצעירותו כבר נודע כפוסק, והוא עמד בראש שתי ישיבות בצפת, שבהן לימד את התלמוד בדרך העיון. הוא עצמו סמך את רבי יום טוב צהלון. אף שעיקר לימודו היה בהלכה, התפרסם בעיקר כדרשן. בשבתות דרש לפני הקהל, ורבים באו לשמוע את דרשותיו. בתחילת הדרשה נהג להקשות קושיות ולהעלות תמיהות על הכתובים, ובהמשכה יישב אותן. מדרשותיו נתחברו פירושיו לתנ"ך: "תורת משה" על התורה, שהדפיס בקושטא כשיצא לאסוף כספים לישיבות צפת; "מראות הצובאות" על ספרי הנביאים; "רוממות אל" על תהלים; "רב פנינים" על משלי; "חלקת מחוקק" על איוב; "חבצלת השרון" על דניאל; "שושנת העמקים" על שיר השירים, ופירושים על שאר המגילות. כן חיבר את "ירים משה" על פרקי אבות ופירוש על ההגדה של פסח, ותשובותיו נדפסו בוויניציאה בשנת ה'שס"ה (1605). בזכות סגנונו הנאה דבריו מצוטטים הרבה, ודרשנים רבים בדורות שאחריו הביאו את דברי "האלשיך הקדוש". בין תלמידיו נמנו רבי חיים ויטאל, שלמד אצלו תלמוד והלכה, רבי יצחק בן מרדכי גרשון טריויש ורבי אליעזר מטרון. לפי המסורת, האר"י לא לימד אותו קבלה בעצמו, והוא קיבל את תורת הקבלה מתלמידו רבי חיים ויטאל. בערוב ימיו, בסביבות שנת ה'ש"ן (1590), יצא בשליחות צפת לסוריה, לטורקיה ולפרס. בנו היה רבי חיים אלשיך. נפטר בצפת בי"ג בניסן, ככל הנראה בשנת ה'ש"ס (1600), ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת. בעיר העתיקה בצפת עומד בית כנסת עתיק הקרוי על שמו, "בית הכנסת האלשיך הקדוש".