רבי לוי יצחק זי"ע - מברדיטשוב

תולדות חייו

נולד בשנת ה'ת"ק (1740) בעיירה הוסקוב שבמחוז פשמישל בגליציה, לאביו רבי מאיר, אב"ד ז'מושץ', ולאמו שרה סאשא. בצעירותו התפרסם בכינוי "העילוי מיארסלב". נשא לאשה את פרל, בתו של רבי ישראל פרץ מלובארטוב. בהשפעת רבי שמואל שמעלקא הורוויץ, לימים רבה של ניקלשבורג, נמשך לחסידות. הוא נסע למזריטש וישב כמה שנים בחצרו של רבי דוב בער, המגיד ממזריטש, ונמנה עם תלמידיו המובהקים. בשנת ה'תקכ"א (1761) מילא את מקומו של רבי שמעלקא ברבנות ריצ'בל, ובשנת ה'תקכ"ה (1765) התמנה לרב בז'ליחוב. בשנת ה'תקל"ו (1776) נתמנה לרב ולראש ישיבה בפינסק. לאחר שראשי הקהל שם הצטרפו לחרם שהוטל על החסידים, נאלץ לעזוב את העיר בשנת ה'תקמ"ה (1785). אז התקבל לרב בברדיטשוב וכיהן בה כעשרים וחמש שנה, עד פטירתו. בברדיטשוב הקים מרכז חסידי גדול, והיה מן המנהיגים הבולטים של החסידות בדור שלאחר המגיד. בתורתו ובהנהגתו הדגיש את אהבת ישראל ואת לימוד הזכות על כל יהודי, ובפי העם כונה "סנגורם של ישראל". סיפורים רבים נמסרו על תפילותיו הנלהבות ועל טענותיו לפני הקב"ה בעד עמו. מיוחסת לו גם התחינה ביידיש "גאט פון אברהם" ("אלקי אברהם"), שנוהגים לאומרה במוצאי שבת. דרשותיו ודברי תורתו כונסו בספר "קדושת לוי" על התורה ועל המועדים, שנדפס לראשונה בסלאוויטא בשנת ה'תקנ"ח (1798). הספר היה לאחד מספרי היסוד של מחשבת החסידות. בין תלמידיו נמנו רבי אהרן מז'יטומיר בעל "תולדות אהרן", רבי אברהם דוב מאבריטש ואחרים. בניו היו רבי מאיר, מחבר "כתר תורה", שנפטר בחיי אביו, רבי ישראל, רבה של פיקוב ומחבר "תולדות יצחק בן לוי", ורבי דוב בער. כמו כן היו לו כמה בנות. נפטר בכ"ה בתשרי ה'תק"ע (1809) בברדיטשוב ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. על קברו נבנה אוהל, והוא משמש מקום עלייה לרגל לרבים.