רבי אברהם ישעיהו קרליץ זי"ע - החזון אי"ש

תמצית ביוגרפית

נולד ב-י"א בחשון ה'תרל"ט (1878) בעיירה קוסובה (בלארוס), לאביו רבי שמריהו יוסף קרליץ, רב העיירה. למד בעיקר בכוחות עצמו, בהדרכת אביו. בשנת ה'תרס"ו (1906) נשא לאישה את בתיה ביי, ועבר לגור בקווידרנה שבליטא. לאחר מכן ישב בסטויבץ ובמינסק. משנת ה'תר"פ (1920) ישב בווילנה ולמד בצניעות, אבל רבי חיים עוזר גרודזנסקי העריך אותו מאוד. בשנת ה'תרצ"ג (1933) עלה לארץ ישראל והשתקע בבני ברק. שם נעשה לפוסק המרכזי ולמנהיג היהדות החרדית בארץ, ופעל להקמת עולם התורה מחדש לאחר השואה. סדרת ספריו "חזון איש" על הש"ס והשולחן ערוך, שכרכה הראשון יצא לאור בעילום שם בשנת ה'תרע"א (1911), נעשתה לאבן יסוד בפסיקת ההלכה. כתב גם את "אמונה ובטחון", ואיגרותיו נאספו ב"קובץ אגרות חזון איש". נפטר בליל שבת, ט"ו בחשון ה'תשי"ד (1953), ונקבר בבית העלמין שומרי שבת בבני ברק.