רבי גדליה נדל זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרפ"ג (1923) בשאוולי (ליטא) לרבי ראובן השל ולהניה נדל. בשנת ה'תרצ"ז (1937), כשהיה בן ארבע עשרה, עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והמשפחה התיישבה בבלפוריה. לפי המלצת רבי ראובן טרופ נשלח ללמוד בישיבת היישוב החדש בתל אביב. בישיבה התקרב, בהשפעת רבי יהושע יגל, לרבי אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש). מדי יום שישי נסע אליו לשיחות בלימוד, והחזון איש התרשם מאישיותו. לפי הוראת החזון איש עבר ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, ושם למד אצל רבי אלעזר מנחם מן שך והתקרב אליו. נמנה גם עם תלמידיו של רבי יואל קלופט. נשא לאישה את שרה רחל, בתו של רבי אליהו יהושע ויינר מתלמידי החפץ חיים, ובתחילה התגורר בירושלים סמוך לחותנו. באותה תקופה התקרב לרבי שמשון אהרן פולנסקי (הטעפליקער) ולרבי יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז מבריסק). אחר כך עבר לבני ברק ולמד בבית מדרש ביהוד. החזון איש מינה אותו לפוסק של שיכון חזון איש, ולאחר פטירת החזון איש היה מבולטי רבני חוגו. כיהן כר"מ בישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר של חסידות ויז'ניץ בבני ברק, ובהמשך היה מראשי כולל חזון איש עד שנותיו האחרונות. בשנים אלה מסר את שיעוריו בביתו. אשתו נפטרה בשנת ה'תשכ"ז (1967) והשאירה לו תשעה ילדים, והוא לא נישא שנית. כל ימיו חי בצניעות ובהסתפקות במועט, ולפרנסתו עבד בעבודות שונות, בעיקר בייצור יין. בלימודו הלך בדרכו של החזון איש, שהדגישה הבנה הגיונית של הסוגיה, והקפיד על הבנה פשוטה וישרה של הדברים. נהג לומר ש"גזירת הכתוב" אינה דבר שאין בו טעם, ושתמיד אפשר למצוא את ההיגיון שבה. בניגוד למקובל בציבור הליטאי עסק גם בספרי חסידות ובהגות. בשנותיו המאוחרות גיבש בכמה עניינים של אמונה ומדע דעות עצמאיות, שאינן מקובלות בציבור החרדי. בחייו לא פרסם ספרים. תלמידיו ההדירו מתורתו את "חידושי ר' גדליה" (ה'תשס"א) ואת "שיעורי ר' גדליה". רבי יצחק שילת, מתלמידיו, ערך על פי שיעוריו את הספר "בתורתו של ר' גדליה". בין תלמידיו היו רבי ליפא דב וינטרוב, רבי דוד שמידל, רבי יהודה בויאר, רבי אברהם גנחובסקי, רבי אליעזר דינר ורבי משה אהרן לכוביצקי. בנו הבכור, רבי יוסף שמואל נדל, הוא ראש כולל "אוהל יעקב" ודיין במודיעין עילית. נפטר בבני ברק בט"ז בסיון ה'תשס"ד (2004) ונקבר בבית העלמין פוניבז' בבני ברק.