רבי יהושע יגל זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרע"ו (1916) בעיירה פיאסקי שבאימפריה הרוסית (היום בבלארוס), להוריו אסתר ורבי מרדכי געצל יגל. דודו, רבי שבתי יגל, היה ראש ישיבת סלונים. בגיל 11 נשלח ללמוד אצל דודו בסלונים ולמד שם שלוש שנים. אחר כך למד שנה בישיבת אהל תורה אצל רבי אלחנן וסרמן, ומשם עבר לישיבת סלוצק-קלצק שבראשות רבי אהרן קוטלר, ושם היה בין הבחורים המבוגרים שחזרו על השיעורים לפני חבריהם. בשנת ה'תרצ"ו (1936) עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת מרכז הרב בירושלים, ושם למד בחברותא עם רבי ישראל ישעיהו משורר. באותן שנים הצטרף להגנה. בראשית שנות הת"ש עבר לתל אביב והיה מלמד בישיבת היישוב החדש. בשנים ה'ת"ש-ה'תש"ה (1940-1945) נסע מדי שבוע לחזון איש בבני ברק יחד עם רבי גדליה נדל, והיה מתלמידיו המקורבים של החזון איש ונשאר קשור אליו עד פטירתו. בתל אביב ייסד גם ישיבת ערב לתלמידי תיכון דתיים, ובין תלמידיו שם היה רבי דוד צבי הילמן. בשנת ה'תש"ה (1945), בעידוד מנהיגי הנוער של המזרחי ובברכת החזון איש, ייסד יחד עם ישראל סדן את מדרשיית נועם בפרדס חנה. המדרשייה, מראשוני מוסדות החינוך מסוג הישיבה התיכונית, שילבה לימוד גמרא עם לימודי תיכון והכנה לבחינות הבגרות. בשנתה הראשונה למדו בה כעשרים תלמידים. לפי עצת החזון איש נקרא המוסד "מדרשייה" ולא "ישיבה". הוא עמד בראש המוסד כראש ישיבה ומנהל רוחני מיום ייסודו ועד שנותיו האחרונות, ואז כיהן כנשיא המוסד. בשנים ה'תש"ה-ה'תש"ח (1945-1948) היה גם מפקד אזור פרדס חנה בהגנה. בדרכו החינוכית התאים את שיטת הלימוד בחברותא ללימוד בישיבה תיכונית ולחיי החברה של התלמידים, ובזכות זה נוצרה בין בוגרי המדרשייה לכידות חברתית גדולה. דגל ב"תורה עם דרך ארץ", התמסר לתלמידיו והתנגד להרחקת תלמידים מן המוסד. שיעוריו וחידושיו בגמרא נאספו בספר נתיבות יהושע, שיצא לאור בהוצאת המדרשייה. כתב גם מאמר על דרכן של הישיבות התיכוניות ומאמר על דרכה של המדרשייה. אשתו יוכבד הייתה בתו של רבי שמואל ניסן מירושלים. בנו, רבי מרדכי יגל, מלמד בישיבת אור ישראל. נפטר בכ"ו בכסליו ה'תשס"ז (2006), בגיל 90 בערך, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.