רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע

תולדות חייו

נולד בו' כסליו ה'תר"ט (1848) בעיירה ורבוי שבמחוז ניטרה בממלכת הונגריה (כיום בסלובקיה). שמו המקורי היה חיים, והשם יוסף נוסף לו לימים, כשחלה במחלה קשה, בעצת רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין. אביו, רבי אברהם שלמה, היה תלמיד החתם סופר ונפטר כשהיה בנו בן חמש. אמו זלדה נישאה בשנית ועברה עם המשפחה לסמולניץ. אחיו, רבי שמואל זוננפלד, היה ראש הקהל באוסטרבה. מגיל אחת עשרה למד אצל רבי יהודה לייב לעפלער, רבה של סמולניץ, ומגיל שלוש עשרה אצל רבי חיים צבי מנהיימר בוורבוי. אחר כך למד בישיבת רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל "כתב סופר" בפרשבורג, ומשם עבר לקוברסדורף ללמוד אצל רבי אברהם שאג-צוובנר, תלמיד החתם סופר. בקוברסדורף נשא את אשתו הראשונה, שרה, בתו של רבי שלמה זלצר, שוחט ובודק בעיר. כשעלה רבי אברהם שאג לירושלים, עלה עמו גם תלמידו. בירושלים קשר את עצמו למהרי"ל דיסקין ונעשה לאחד מעמודי התווך של היישוב הישן. היה מורה לתלמידי חכמים מופלגים בכולל אור חדש, ובין הלומדים לפניו היה רבי צבי פסח פרנק. לאחר פטירת רבו רבי אברהם שאג עמד בראש כולל שומרי החומות. כמו כן היה גבאי בית היתומים דיסקין והגבאי הראשי של החברה קדישא הכללית בירושלים, ושימש כמוהל בשכונות העיר החדשה. יחד עם רבי יצחק ירוחם דיסקין ייסד את בית הדין החרדי בירושלים. בשנת ה'תר"פ (1920) נבחר לגאב"ד הראשון של העדה החרדית בירושלים, ועמד בראשה עד פטירתו. בתקופה זו הנהיג את הציבור החרדי בעיר וייצג אותו כלפי השלטונות. הוא הדגיש את חשיבות ההתיישבות בארץ ישראל, ומיוחסת לו האמרה: "עדיף להיות בעל מלאכה בארץ ישראל, מאשר רב בחו"ל". תורתו נאספה בחיבורים שיצאו לאור לאחר פטירתו: שו"ת "שלמת חיים" (ירושלים ה'תרצ"ה, 1935), "חכמת חיים" על התורה, "תורת חיים", הכולל שו"ת וכן הנהגות ופסקים, ו"עקבי חיים", אוסף מכתבים ומאמרים שערך נכדו. אשתו הראשונה שרה ילדה לו שמונה בנים ושלוש בנות, ושמונה מילדיו נפטרו בחייו. היא נפטרה בשנת ה'תרע"ט (1919), ואחריה נשא את חיילא, בתו של רבי מנדל דייטש, דיין בטופולצ'אני. מבניו: רבי שמואל בנימין, רבי יעקב מאיר, רבי אליהו מרדכי ורבי אברהם אהרן. מבנותיו: לאה גענדל, אשת רבי שמואל הלל שינקר, ורחל בריינדל, אשת רבי מנחם מנדל פרידמן. נפטר בירושלים בי"ט אדר ב' ה'תרצ"ב (1932), בן שמונים ושלוש, ונקבר בהר הזיתים ליד רבו רבי אברהם שאג.