רבי אברהם שלמה בידרמן זי"ע

תולדות חייו

נולד בא' באדר ב' ה'תרפ"ז (1927) בקרקוב (פולין) לרבי משה מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב, צאצא לשושלת לעלוב. בילדותו עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בשכונת בתי ורשה בירושלים, ושם גדל בבית אביו. בצעירותו למד בישיבת קמניץ בירושלים אצל רבי משה ברנשטיין, ושם היה חברותא של רבי ישראל גרוסמן. לאחר מכן למד בישיבת בית יוסף בבני ברק, ורבי יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר) קירבו וקבע עמו לימוד שבועי בהלכות יורה דעה. הושפע גם מרבי אהרן רוקח מבעלז. בגיל 24 קיבל סמיכה להוראה מרבי יוסף צבי קאליש ומרבני תל אביב. בשנת ה'תש"ז (1947) נשא את חיה ברכה עלקא, בתו של רבי יהודה זונדל הגר, האדמו"ר מסאווראן. בשנת ה'תש"ח (1948) מינהו אביו לרב בית המדרש "בית דוד" בירושלים. בשנת ה'תש"י (1950) היה, יחד עם רבי שלום דב ליפשיץ ואחרים, ממייסדי ארגון "חבר פעילי המחנה התורני", שנודע לימים בשם "יד לאחים". עמד בראש הישיבה הקטנה "תורת משה" בירושלים, שייסד אביו בשנת ה'תשט"ו (1955). בשנת ה'תשכ"ט (1969) פתח כולל במגדל העמק, שנמסר לימים לרבי יצחק דוד גרוסמן, ובשנת ה'תשל"א (1971) הקים כולל ותלמוד תורה "מדרש פנחס" בעפולה. לאחר פטירת אביו כיהן כאדמו"ר מלעלוב בירושלים, ואחיו רבי שמעון נתן נטע כיהן כאדמו"ר בבני ברק. בנו רבי שמעון נתן נטע כיהן כאדמו"ר מלעלוב בביתר עילית, ובנו רבי יצחק מאיר אייזיק המשיך את חצרו בירושלים והקים מרכזים לחסידי לעלוב בארץ ובחוץ לארץ. חתניו היו בין השאר רבי אברהם ירחמיאל רבינוביץ, האדמו"ר מביאלא-אוסטרובה, ורבי ישראל שלמה שיינפלד. נפטר לאחר מחלה קצרה בט"ז בשבט ה'תש"ס (2000) בירושלים, ונקבר בהר הזיתים סמוך לקבר אביו. בשנת ה'תשס"א (2001) יצאו לאור דברי תורתו בספר "אמרי קודש", ובו מדור לזכרו בשם "אל מול פני המנורה"; מאוחר יותר יצאה מהדורה מורחבת בשם "אמרי אש". בשנת ה'תשע"ח (2018) יצא לאור בטבריה הספר "אשל אברהם" על תולדותיו.