
קשרים
- אביו
- רבי אלעזר זמבה
- בני/בנות זוג
- מינדל צדרבוים
- רבותיו
- רבי אברהם זמבהרבי יהודה אריה לייב אלתר
- תלמידיו
- רבי יצחק ידידיה פרנקל זי"ערבי שמחה עלברגרבי שמחה אלברג זי"ערבי שמשון שטוקהאמר
מקומות בהם פעל
- ורשהמרבני ורשה (עד 1943)
תמצית ביוגרפית
נולד ב-יג באלול ה'תרמ"ג (1883) בפראגה שליד ורשה (פולין), לאביו רבי אלעזר, מחסידי גור. אביו נפטר כשהיה בן תשע, והוא גדל אצל סבו רבי אברהם זמבה, שקירבו לחסידות והביאו אל רבי יהודה אריה לייב אלתר בעל "שפת אמת". בגיל 18 נשא את מינדל, בתו של ישעיהו חיים צדרבוים, וחותנו תמך בו כדי שימשיך ללמוד. לאחר מכן ניהל עסק פלדה שירש מחותנו, ובמשך שנים סירב לקבל משרה רבנית. היה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובשנת ה'תרצ"ה (1935) צורף לוועד הרבנים של ורשה. חיבר את שו"ת "זרע אברהם", "תוצאות חיים" ו"גור אריה יהודה". נהרג ב-יט בניסן ה'תש"ג (1943) כשדוכא מרד גטו ורשה. בשנת ה'תשי"ח (1958) הועברו עצמותיו להר המנוחות בירושלים.
תולדות חייו
נולד ב-יג באלול ה'תרמ"ג (1883) בפראגה, פרבר של ורשה על גדת הוויסלה. אביו, רבי אלעזר, היה מחסידי גור, ונפטר כשבנו היה בן תשע. מאז גדל אצל סבו, רבי אברהם זמבה, מחסידי קוצק וגור, שקירבו לחסידות ולקח אותו לעיתים קרובות אל רבי יהודה אריה לייב אלתר בעל "שפת אמת" מגור. בגיל 18 נשא את מינדל, בתו היחידה של ישעיהו חיים צדרבוים, וחותנו תמך בו כדי שימשיך ללמוד. לאחר מכן ניהל עסק פלדה שירש מחותנו. במשך שנים רבות סירב לקבל משרה רבנית, אך נודע כאחד מגדולי התורה בפולין. בשנים הראשונות של אגודת ישראל נבחר למזכירות הכבוד שלה, והיה חבר מועצת גדולי התורה. בשנת ה'תרצ"ה (1935), בלחץ חבריו הרבנים, הצטרף לוועד הרבנים של ורשה. בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל בשנת ה'תרצ"ז (1937) התנגד לתוכנית חלוקת ארץ ישראל. חיבורו הראשון, שו"ת "זרע אברהם", יצא לאור בשנת ה'תרע"ט (1919), ואחריו "תוצאות חיים" על מלאכות שבת. את "גור אריה יהודה" הוציא בשנת ה'תרפ"ח (1928) לזכר בנו. כתב גם את "אוצר הספרא" ו"אוצר הספרי", ולאחר פטירתו כונסו חידושיו בספר "חידושי הגרמ"ז". רוב כתבי היד שלו אבדו בשואה, ובהם חיבור של כאלף עמודים על היד החזקה לרמב"ם. מתלמידיו היו רבי יצחק ידידיה פרנקל, לימים רבה הראשי של תל אביב-יפו, ורבי שמחה עלברג, לימים יושב ראש אגודת הרבנים בארצות הברית. בתקופת הכיבוש הנאצי חי בגטו ורשה, והיה מהרבנים האחרונים שנותרו בו. ב-יט בניסן ה'תש"ג (1943), בחול המועד פסח ובימי דיכוי מרד הגטו, הוצת ביתו, והוא נהרג מירי כשניסה לחצות את הרחוב. תחילה נקבר בקבר ארעי בחצר ביתו. אשתו ובני משפחתו נרצחו בשואה. בשנת ה'תשי"ח (1958) נמצא קברו בעבודות חפירה באתר הגטו, ועצמותיו הועברו להר המנוחות בירושלים בהלוויה גדולה. רחובות בבני ברק ובנתניה קרויים על שמו.
ספריו6
- אוצר הספרא
- אוצר הספרי
- גור אריה יהודה
- חידושי הגרמ"ז
- שו"ת זרע אברהם
- תוצאות חיים