ש

רבי שמשון שטוקהאמר

אחרוניםחסידים

נולדה'תרנ"ט, 1899 למניינם·סוקאל

נפטריג באייר ה'תש"ה, 26/04/1945 למניינם

נטמןוויידינג, גרמניה

רב, עיתונאי ופובליציסט בוורשה, חבר ועד רבני ורשה ופעיל אגודת ישראל, שנספה בשואה.

קשרים

רבותיו
רבי מנחם זמבהרבי ישכר דב רוקחרבי דוד הורוביץ

מקומות בהם פעל

  • בעלזלמד בקלויז של חסידי בעלז
  • ורשהרב, חבר ועד רבני ורשה ועיתונאי (1925–1943)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תרנ"ט (1899) בסוקאל שבגליציה המזרחית (אוקראינה). אביו היה שוחט ובודק בעיר. למד בחדר בסוקאל ובקלויז בבלז, והיה מחסידי בעלז. בצעירותו קיבל היתרי הוראה מרבי דוד הורוביץ מסטניסלב ומרבי אברהם יעקב הורוביץ. בשנת ה'תרפ"ה (1925) נשא את בתו של רבי יצחק וילצ'ק מווסולה ועבר לוורשה, ושם הושפע משיטת לימודו של רבי מנחם זמבה. היה פעיל באגודת ישראל ובאגודת הרבנים בפולין, ומשנת ה'תרצ"ד (1934) היה חבר בוועד רבני ורשה. כתב מאמרים ביידיש ובעברית, והיה מרצה לתלמוד ואחראי הצנזורה בעיתון "דאס יודישע טאגבלאט". רוב כתביו אבדו בגטו ורשה. בגטו היה חבר ביודנראט, ואשתו וארבעת ילדיו נרצחו. נשלח למחנות פוניאטובה, בודזין ופלוסנבירג. נפצע בהפצצה על רכבת האסירים ונפטר מפצעיו בי"ג באייר ה'תש"ה (1945), ונקבר בוויידינג (גרמניה).

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תרנ"ט (1899) בסוקאל שבגליציה המזרחית (היום באוקראינה), שהייתה אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, למדן ממשפחה מיוחסת, שימש שוחט ובודק בעיר. למד בחדר בסוקאל ואחר כך בקלויז שבבלז, ובימי מלחמת העולם הראשונה נסע אל רבו רבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר מבעלז. בצעירותו קיבל היתרי הוראה מרבי דוד הורוביץ מסטניסלב ומרבי אברהם יעקב הורוביץ, ולאחר מכן עמד בבחינה ממשלתית בלבוב והוכר כרב. בשנת ה'תרפ"ה (1925) נשא את בתו של רבי יצחק וילצ'ק מווסולה הסמוכה לוורשה, ועבר להתגורר באזור ורשה. אשתו עבדה כפקידה בקהילה היהודית בוורשה. בוורשה הכיר את רבי מנחם זמבה והושפע משיטת לימודו. היה פעיל באגודת ישראל ובאגודת הרבנים בפולין, ומשנת ה'תרצ"ד (1934) היה חבר בוועד רבני ורשה. שם עסק בענייני כשרות ושמירת שבת, ונטל חלק במאבק על השחיטה הכשרה. בשנת ה'תרצ"ג (1933) מונה למרצה לתלמוד בבית הספר המקצועי נתנזון, ובאותה שנה מונה לאחראי הצנזורה בעיתון "דאס יודישע טאגבלאט", שבו כתב בקביעות. כתב מאמרים ביידיש ובעברית בעיתונות ובקבצים ספרותיים, בעיקר בענייני כשרות, שבת והרבנות. כתב גם תשובות בהלכה וחיבורים, אך רוב כתביו אבדו בחורבן גטו ורשה. מתשובותיו נשתמרה רק אחת, בעניין חילול שבת להצלת מאבד עצמו לדעת, והיא פורסמה בקובץ "תלפיות". נשתמרו גם כמה ממאמריו, ובהם המאמר "הטהרה" בקובץ "המשפחה היהודית". בימי מלחמת העולם השנייה היה בגטו ורשה חבר ביודנראט ופעל למען התושבים החרדים. בעת האקציה הגדולה נאסר עם חברים נוספים. הוא תמך במרד גטו ורשה וסירב להצעה להימלט. אשתו וארבעת ילדיו נרצחו בשנת ה'תש"ג (1943), בגל השילוחים השני מהגטו. הוא עצמו נשלח למחנה העבודה פוניאטובה ועבר בין כמה מחנות. בפסח ה'תש"ד (1944) שהה במחנה העבודה בודזין, ואחר כך כשנה במחנה הריכוז פלוסנבירג. באפריל 1945 הועבר עם אסירים נוספים ברכבת דרומה, ונפצע בהפצצה של בעלות הברית על הרכבת. נפטר מפצעיו בי"ג באייר ה'תש"ה (26 באפריל 1945), שלושה ימים לפני השחרור, ונקבר בוויידינג שבמחוז שוונדורף בגרמניה. בן אחי אשתו הוא הביוכימאי מאיר וילצ'ק, חתן פרס ישראל.

קישורים חיצוניים