
קשרים
- אביו
- רבי אהרן פרנקל
- אמו
- לאה פרנקל
- בני/בנות זוג
- חנה לאה פרנקל
- ילדיו
- רבי אריה פרנקל זי"ע
- רבותיו
- רבי מנחם זמבהרבי עקיבא אשר גוטפרוינדרבי מאיר יחיאל הלוי זי"ע - מאוסטרובצא
- תלמידיו
- רבי עובדיה יפעירבי אברהם רביץרבי חיים בן סניור
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בתשרי ה'תרע"ד (1913) בלונטשיץ (פולין), לרבי אהרן פרנקל, מרבני העיירה. למד בישיבה בעיירתו אצל רבי עקיבא אשר גוטפרוינד, תלמיד בעל "אבני נזר", ואחר כך בוורשה אצל רבי מנחם זמבה. בגיל שמונה עשרה הוסמך להוראה מכמה מגדולי פולין. היה חסיד גור, ומקורב לבעל "אמרי אמת" ואחר כך לבנו בעל "בית ישראל". כיהן כמורה צדק בריפין, ובשנת ה'תרצ"ה (1935) עלה לארץ ישראל ונתמנה לרב שכונת פלורנטין בתל אביב. בשנים ה'תש"ט-ה'תשי"א (1949-1951) היה דיין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו ולראש אבות בתי הדין בעיר, ובתפקיד זה כיהן עד פטירתו. חיבר את שו"ת "דרך ישרה" ואת "ספר לינטשיץ" על תולדות קהילת עיר הולדתו. נפטר בד' באלול ה'תשמ"ו (1986) ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.
תולדות חייו
נולד בכ"ו בתשרי ה'תרע"ד (1913) בעיירה לונטשיץ (לנצ'יצה, פולין). אביו, רבי אהרן פרנקל, היה מרבני העיירה. לאחר שעלה לארץ כיהן כרב בית הכנסת "אור תורה" ועמד בראש מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לתל אביב-יפו. אמו לאה הייתה בתו של רבי ישראל אליקים (געצל) קעניג, המוהל של קהילת לונטשיץ. בנעוריו למד בישיבה בלונטשיץ אצל רבי עקיבא אשר גוטפרוינד, תלמיד בעל "אבני נזר". אחר כך עבר לוורשה ולמד אצל רבי מנחם זמבה, וגם למד עמו בחברותא. בגיל שמונה עשרה קיבל סמיכה לרבנות מכמה מרבני פולין, ובהם רבי מנחם זמבה, רבי שלמה דוד כהנא, רבי חנוך צבי לוין מבנדין, רבי יחזקאל הלברשטאם מאוסטרובצה ורבי שלום שכנא טשרניאק. היה חסיד גור, ומקורב לרבי אברהם מרדכי אלתר בעל "אמרי אמת" ואחר כך לבנו רבי ישראל אלתר בעל "בית ישראל". נשא לאשה את חנה לאה, בת רבי חיים אלעזר בראנד מקרנוזה. בקרנוזה פתח ישיבה, ואחר כך כיהן כמורה צדק בעיירה ריפין שבפולין. בשנת ה'תרצ"ה (1935) עלה לארץ ישראל ונתמנה לרב שכונת פלורנטין בתל אביב ולרב בית הכנסת "אהבת חסד" שבה. בשנים ה'תש"ט-ה'תשי"א (1949-1951) היה חבר בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. היה גם חבר בהנהלת ישיבת "חידושי הרי"ם" בתל אביב. בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו, אחרי רבי שלמה גורן, ועמד בראש אבות בתי הדין של בית הדין הרבני האזורי בעיר. בתפקידים אלה כיהן עד פטירתו. בשנתו האחרונה הוענק לו תואר יקיר תל אביב. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "דרך ישרה", ובו תשובות בשאלות הלכתיות שונות. שני כרכים יצאו בחייו, וחלק שלישי נדפס אחרי פטירתו. על הספר זכה בפרס הרב קוק, בפרס הרב מימון ובפרס הרב טולידאנו. עוד חיבר את "ספר לינטשיץ" (ה'תשי"ג) על תולדות קהילת עיר הולדתו ורבניה, ואת "מעמק הבכא", רשימות מביקור בפולין. כמה מחיבוריו נשארו בכתב יד או לא נדפסו כספר: "שערי הלכה", "תעלומות חכמה", הדרשות "חזון למועד" ו"הנוי והנצח", וכן "הלכתא לשבתא", מדור שכתב בעיתונות. מבניו: רבי איסר פרנקל, רב שיכון בבלי בתל אביב; רבי יהודה אריה לייב פרנקל, דיין בפתח תקווה; ורבי שמעון מנחם פרנקל, רב קהילת אנטופול בתל אביב. בתו חיה איטה נישאה לרבי ישראל מאיר לאו. מתלמידיו: רבי עובדיה יפעי, רבי אברהם רביץ ורבי חיים בן סניור. נפטר בד' באלול ה'תשמ"ו (1986), בגיל שבעים ושתיים, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.
ספריו3
- מעמק הבכא
- ספר לינטשיץ
- שו"ת דרך ישרה