רבי ישראל פרידמן זי"ע - מרוז'ין

תולדות חייו

נולד בג' בתשרי ה'תקנ"ז (1796) בפוהרבישץ' (פרוהביטש) שבפלך פודוליה, היום באוקראינה. אביו, רבי שלום שכנא מפרוהביטש, היה בנו של רבי אברהם המלאך ונכדו של המגיד ממזריטש. אמו חוה הייתה בת מלכה, בתו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל "מאור עיניים". אביו נפטר כשהיה בן שש, ואחיו הבכור רבי אברהם מפרוהביטש גידל אותו וחינך אותו. בגיל שבע השתדך עם שרה, בת רבי משה, ראש ישיבה בברדיטשוב ולימים רב בבוטושאן, ובגיל שלוש עשרה נשא אותה בבוטושאן. כשהיה בן שש עשרה נפטר אחיו רבי אברהם, והוא מילא את מקומו והחל להנהיג חסידים בפוהרבישץ'. משם עבר לסקווירא, ואחר כך קבע את מושבו ברוז'ין שבפלך ז'יטומיר, שעל שמה נקראת השושלת. במהרה נעשה מגדולי האדמו"רים באוקראינה, והשפעתו התפשטה בכל מזרח אירופה. אליו נסעו צדיקים רבים, ובהם רבי חיים הלברשטאם מצאנז, רבי משה מקוברין, רבי יצחק מווארקי ורבי דוד מלעלוב, וגם חסידים מפולין הקונגרסאית. ייחודו היה בדרך ההנהגה שנקראה בפי חסידיו "דרך המלכות": ישב בארמונות, לבש בגדים הדורים, נסע במרכבה מפוארת והתפלל ביחידות בחדר צדדי. הוא הסביר את הנהגתו בכך שישראל הם בני מלכים ויש להראות את גדולתם. לצד הפאר נודע בפרישותו: אכל מעט וישן מעט, ועליו מסופר שאמר, כדברי רבי יהודה הנשיא, שלא נהנה מהעולם הזה כלל. נודע גם בדבקותו בתפילה, ומסורת החסידים מייחסת לו ניגונים רבים. בה'תקצ"ח (1838) נאסר בעקבות הלשנה וישב בכלא הרוסי כשנתיים. לאחר שחרורו עבר את הגבול לאוסטריה, ובה'תר"ב (1842) התיישב באחוזת פוטוק שבסדיגורה, בבוקובינה. שם הקים מחדש את חצרו, ואליה נהרו חסידים רבים. לאחר פטירת אשתו הראשונה בה'תר"ז (1847) נשא את מלכה, אלמנת רבי צבי הירש מרימנוב. דברי תורתו נדפסו בספרים רבים, ומאוחר יותר נקבצו מתוך דפוסים וכתבי יד בספרים "עירין קדישין", "אורות ישראל" ו"נר ישראל". נפטר בג' בחשון ה'תרי"א (1850) בסדיגורה ונקבר שם, ולצדו נקברו בניו. ששת בניו המשיכו את דרכו: רבי שלום יוסף ורבי אברהם יעקב בסדיגורה, רבי דוד משה בצ'ורטקוב, רבי מרדכי שרגא פייבוש בהוסיאטין, רבי מנחם נחום בשטפנשט ורבי דב בער בליובה. מהם ומחתניו יצאו שושלות רבות, ובהן באיאן, בוהוש, אוז'רין וויז'ניץ, שבה כיהן חתנו רבי מנחם מנדל הגר בעל "צמח צדיק".