רבי דוד זי"ע - מדינוב

תולדות חייו

נולד בדינוב שבגליציה (פולין) לרבי צבי אלימלך שפירא, בעל 'בני יששכר' ומייסד חסידות דינוב, ולחנה מינדל בת רבי שמואל מינדל. במקורות נמסרו שנות לידה שונות: ה'תקס"ה (1805), ה'תקס"ט (1809), ויש המקדימים או מאחרים. בילדותו חלה לעתים קרובות, ולפי המסורת הוסיף אביו לשמו את האות יו"ד ונקרא "דויד". עוד לפני הגיעו לגיל מצוות נישא לרחל מינא, בתו של העשיר ישעיה נפתלי הירש. רבו המובהק היה רבי שלום רוקח מבעלז. הוא נמנה גם עם מקורבי רבי ישראל מרוז'ין ורבי שמעון מירוסלב, ובשנות הנהגתו נסע גם אל רבי חיים מצאנז. אביו נפטר בשנת ה'תר"א (1841), והוא מילא את מקומו כאדמו"ר בדינוב. בשנות הנהגתו התרחבה חסידות דינוב מאוד, ורבים נהרו אליו. בניגוד לאביו, שהתפלל בקול רם ובהתלהבות, התפלל בשקט ובלי תנועות. למבקשי עצתו השיב לא פעם במשלים, שפשרם התברר רק לאחר זמן. נודע כצדיק ופועל ישועות, ואדמו"רי דורו העריכוהו. רבי חיים מצאנז שלח אליו את בנו, רבי יחזקאל משינאווא, ללמוד ממנו. בין הנמנים עם תלמידיו ומקורביו: רבי אלעזר מרישא, רבי משולם פייש מטאהש, רבי אלעזר צבי מקומרנא, רבי שלמה מבאבוב ורבי יוסף מאיר וייס מספינקא, בעל 'אמרי יוסף'. דברי תורתו נאמרו בעל פה. לפי המסורת רשם אחד ממקורביו את דרשותיו ומילא בהן ארון שלם, אך הכתבים נשרפו, ורק מעט מהם נשמר בזיכרון חסידיו. מה שנותר נדפס בספר 'צמח דוד' על התורה והמועדים, בידי נכדו רבי מנחם מנדל רוקח. הספר יצא לראשונה בפרמישלא בשנת ה'תרל"ט (1879), ולאחר מכן נדפס במונקאטש ובניו יורק. נפטר בדינוב בי"ט באדר ה'תרל"ד (1874) ונקבר שם, באוהל אדמו"רי דינוב. בנו רבי ישעיה נפתלי הירץ שפירא ממשיך אחריו בדינוב. בנו רבי צבי אלימלך שפירא כיהן כאדמו"ר בבלאזובה, ובנו רבי מאיר יהודה שפירא בבוקובסקו. חתנו, רבי יהודה רוקח, נפטר בצעירותו, ושושלת דינוב נמשכה דרך בנו רבי מנחם מנדל רוקח.