רבי יעקב עדס זי"ע

תולדות חייו

רבי יעקב חי ציון עדס נולד בח' באדר ה'תרנ"ח (1898) בירושלים. אביו היה רבי אברהם חיים עדס ואמו צלחה. בילדותו למד בתלמוד תורה בשכונת הבוכרים, וגם אביו לימד אותו. בשנת ה'תר"ע (1910) התחיל ללמוד בישיבת אהל מועד אצל רבי רפאל שלמה לניאדו, ואחר כך אצל רבי יוסף ידיד הלוי. בשנת ה'תרע"ט (1919) נשא לאשה את חיה אסתר, בת רבי עזרא הררי רפול. בשנים הראשונות לנישואיהם חיו בעוני, ורבי נסים נחום נתן להם חדר למגורים. בשנת ה'תר"ף (1920) הוסמך לרבנות ומונה למגיד שיעור בישיבת אהל מועד. בשנת ה'תרפ"ג (1923) עברו תלמידי אהל מועד לישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, והוא עבר איתם, היה מגיד שיעור בישיבה ובהמשך מראשיה. הוא עמד בראש הישיבה כשלושים שנה. כתביו מאותה תקופה אבדו כשנשרפה הישיבה בכיבוש הרובע היהודי בידי הירדנים. מתלמידיו המוכרים היו רבי עובדיה יוסף, רבי בן ציון אבא שאול, רבי יהודה הכהן רבין ורבי יעקב קצין. בשנים ה'תרצ"ה-ה'תש"ג (1935-1943) כיהן בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים, לאחר שמינה אותו רבי יעקב מאיר. בשנת ה'תש"ד (1944), בעצת רבי דוד יונגרייז, התחיל לכהן כדיין בבית הדין בתל אביב, ונבחר גם לרב קהילת יוצאי ארם צובה בעיר. באותה תקופה נסע מדי שבוע מירושלים לתל אביב. משנת ה'תש"ו (1945) היה אב"ד בירושלים, וישב בבית הדין עם רבי צבי פסח פרנק. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר לדיין בבית הדין הרבני הגדול. ישבו בו לצידו רבי בצלאל ז'ולטי, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק מאיר בן מנחם, רבי אליעזר גולדשמידט ורבי יוסף שלום אלישיב. הוא כיהן שם עד פטירתו. משנת ה'תשי"ז (1957) היה חבר בוועדה לבחינת המועמדים לדיינות, והיה גם חבר מועצת הרבנות הראשית. בניו ונכדיו אספו את תשובותיו ההלכתיות ופרסמו אותן בשני כרכים בשם "חדות יעקב". בשנת ה'תרצ"ו (1936) נפטר בנו הבכור אברהם בגיל שש עשרה, ואז לקה בהתקף לב. התקף לב נוסף אירע לו כשנודע לו על פטירת רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. בחודשיו האחרונים אושפז בעקבות דימום מוחי. בניו היו רבי דוד בן ציון עדס מבני ברק, רבי עזרא עדס רב בהרצליה, רבי יוסף משה עדס מחשובי ישיבת פורת יוסף, רבי יצחק הדס, ורבי יהודה עדס ורבי דניאל עדס, שהקימו על שמו את ישיבת קול יעקב בשכונת בית וגן בירושלים. נפטר בכ"ז בתמוז ה'תשכ"ג (1963) ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות בירושלים.