רבי יוסף משה עדס זי"ע

תולדות חייו

נולד בכ' בתשרי ה'תרפ"ד (1923) בירושלים, בתקופת המנדט הבריטי. אביו, רבי יעקב חי עדס, כיהן כראש אבות בתי הדין בירושלים. אמו, חיה אסתר, הייתה בתו של רבי עזרא הררי רפול בעל "הכין עזרא". את עיקר תורתו קיבל מאביו. בצעירותו למד בישיבת פורת יוסף אצל דודו רבי יהודה צדקה, אצל רבי משה עדס ואצל רבי עזרא עטייה, שעוד בהיותו בחור למד עמו בחברותא. בשנת ה'תש"ה (1945) הוסמך לשחיטה, בשנת ה'תש"ז (1947) להוראה, ובשנת ה'תש"ח (1948) לדיינות. בשנת ה'תשי"א (1951) נשא לאשה את רחל, בתו של רבי אהרן אבוטבול ונכדתו של המקובל רבי יום טוב ידיד הלוי. משנת ה'תשי"ב (1952) לימד בישיבת פורת יוסף, שהייתה אז במשכנה הזמני בבית הכנסת צופיוף, ונמנה עם ראשי הישיבה. אחרי פטירת אביו בשנת ה'תשכ"ג (1963) התבקש למלא את מקומו כאב"ד בבית הדין הרבני בירושלים, אך סירב והעדיף להתמסר לישיבה. משנת ה'תשכ"ז (1967), לאחר מלחמת ששת הימים, מסר שיעור יומי קבוע בשם "אעירה שחר" סמוך לכותל המערבי. בערבים לימד בבית הכנסת שאול צדקה בשכונת בית ישראל, ובשבתות לימד משניות בביתו ובבתי הכנסת סילווירה ומטלון. לצד לימוד הנגלה עסק בתורת הנסתר עם חבורת המקובלים בבית הכנסת אהל רחל, והיה מראשי ישיבת המקובלים אמת ושלום. עסק בפדיון נפש ובטהרת הנפטרים ובקבורתם. הרבה לעסוק בצדקה: אסף כספים, גם ליד הכותל המערבי, וחילקם לתלמידי חכמים ולנזקקים. בשנת ה'תשל"ב (1972) ייסד את ישיבת יום השישי ותמך בלומדיה מכיסו. נפטר בחול המועד סוכות, י"ט בתשרי ה'תשנ"ג (1992), בגיל 69, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. בניו הקימו לזכרו את ישיבת וכולל מעלות יוסף, ובשנת ה'תשע"ז (2017) יצא לאור ספרו "אמרי יוסף" בשלושה כרכים.