רבי חיים סתהון זי"ע

תולדות חייו

רבי חיים סתהון נולד ב-יח בשבט ה'תרל"א (1871) בצפת. אביו, רבי מנשה סתהון, היה מחכמי ארם צובא (חאלב) ושימש שם כרב. לאחר פטירת אשתו הראשונה עלה לצפת ונשא שם אישה ממוצא אשכנזי, חיה, ורבי חיים נולד מנישואים אלה. אחיו מאביו היה רבי הלל דוד סתהון, שחיבר ספר בהלכות חלב. רבי מנשה נפטר בשנת ה'תרל"ו (1876), כשבנו היה כבן חמש, ואמו נישאה אחר כך לרבי יצחק יעקב סליצר. בשל מוצאה של אמו גדל במסגרת האשכנזית בצפת ולמד בתלמוד התורה ובישיבות של האשכנזים. בבגרותו התקרב לחכמי הספרדים בעיר ולמד אצל רבי אברהם חי שאקי ורבי יוסף חכים. הוא עסק גם בחכמת הקבלה, ולמד בחברותא עם רבי יוסף ידיד הלוי. בשנת ה'תרס"ב (1902), כשהיה כבן שלושים, התמנה לרבה הראשי של צפת. זמן קצר אחר כך עזב את התפקיד כדי להתמסר ללימוד תורה ולכתיבת ספרו. בשבתות ובמועדים דרש בבית הכנסת של רבי יצחק אבוהב בצפת. הוא חתם על כתבי שליחות לשד"רים ועל קריאה לסגירת בית ספר חילוני בעיר. בשנת ה'תרס"ה (1905) יצא כשליח של צפת לאלג'יריה. בשנת ה'תרס"ט (1909) ביקשה ממנו העדה הספרדית בירושלים לכהן אצלה כרב וכדיין, אך קהילת צפת התנגדה לכך והוא נשאר בעירו. חיבורו העיקרי הוא "ארץ חיים", שבו ליקט את דיני ארץ ישראל ומנהגיה מתוך דברי הפוסקים, ובמיוחד את מנהגי צפת, לפי סדר חלקי השולחן ערוך. את כתיבת הספר סיים ביום הולדתו השלושים וחמישה, והוא נדפס כשלוש שנים לאחר מכן, לאחר שגייס את הכסף להדפסתו. לספר ניתנו הסכמות מרבי יעקב שאול אלישר, רבי יצחק משה אבולעפיה, רבי יעקב דוד וילובסקי (הרידב"ז), רבי חיים ברלין ורבי אליהו בכור חזן. הספר הפך למקור חשוב לבירור מנהגי ארץ ישראל ונדפס מחדש בדורות האחרונים. נוסף על כך הניח אחריו חידושי תורה שלא נדפסו, וקובץ תשובות בכתב יד השמור בספרייה הלאומית. בשנות מלחמת העולם הראשונה חי בעוני גדול והסתפק בארוחה אחת ביום. בנו, רבי מנשה, עבר באותן שנים לאודסה. רבי חיים נפטר בצפת ממחלת הטיפוס ב-ו באייר. לפי המקובל היה זה בשנת ה'תרע"ו (1916), ויש מקורות שמאחרים את פטירתו לשנת ה'תרע"ח (1918). הוא נקבר בבית העלמין העתיק בצפת.