רבי זאליג ראובן בנגיס זי"ע - הגרז"ר

תולדות חייו

נולד בי"א בסיון ה'תרכ"ד (1864) בשניפישוק, פרבר של וילנה (ליטא), לאביו רבי צבי הירש בנגיס ולאמו שיינא, בתו של רבי דוב ברוידא. אחיו רבי אידל בנגיס כיהן כמורה צדק בליבוי, ואחיו רבי משה אהרן כיהן כרב בבילסק ונספה בשואה. בגיל 17 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין. ראה בנצי"ב, ראש הישיבה, את רבו המובהק, ולמד שם גם אצל רבי חיים הלוי סולובייצ'יק. קיבל סמיכה לרבנות מהנצי"ב, מרבי יצחק אלחנן ספקטור ומרבי שלמה הכהן מווילנה בעל "חשק שלמה". אשתו הראשונה הייתה אסתר אסנה, בתו של רבי חיים צבי ברוידא, ואשתו השנייה רייזל זלאטה, בתו של רבי יוסף קלמן פייבוש זיו. משנת ה'תרנ"ד (1894) כיהן כרב ואב"ד בעיירה בדקי שבפלך גרודנה, ולאחר מכן נתמנה לרב העיר קלווריה (ליטא), ושם כיהן עד שנת ה'תרצ"ח (1938). בשנות מלחמת העולם הראשונה שהה בסמולנסק (רוסיה) ומילא שם את מקומו של רבי אברהם ברוך סולובייצ'יק לאחר פטירתו. בשנת ה'תרצ"ז (1937) השתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל במריאנבאד. בשנת ה'תרצ"ח (1938) עלה לירושלים ונתמנה לראב"ד העדה החרדית ולנשיא ישיבת אהל משה. בתשרי ה'תש"ט (1948), אחרי פטירת רבי יוסף צבי דושינסקי, נתמנה לגאב"ד העדה החרדית, ובתפקיד זה כיהן עד פטירתו. בין תלמידיו ומקורביו בירושלים נמנו רבי שלמה זלמן אויערבך, רבי יוסף שלום אלישיב ורבי ישראל גרוסמן. חיבורו העיקרי הוא סדרת "לפלגות ראובן", שבעה חלקים של חידושים על הש"ס, המועדים וההלכה, וכרך נוסף על אגדות חז"ל. מכתביו ומהסדרה ההיא כונס "חידושי הגרז"ר", שיצא לאור בכמה כרכים, וחידושים נוספים שלו נדפסו בבמות תורניות שונות. בנו רבי שמעון זאב כיהן כרב בגרמניה ואחר כך כמורה צדק בקלווריה, ונפטר צעיר בשנת ה'ת"ש (1940). בתו פייגא ראשא נישאה לרבי נתן ליכטנשטיין, אב"ד טלסן שבקורלנד. נפטר בז' בסיון ה'תשי"ג (1953) בירושלים, בן 89, ונקבר בהר המנוחות.