רבי יוסף שלום אלישיב זי"ע - פוסק הדור

תולדות חייו

נולד בא' בניסן ה'תר"ע (1910) בשאוולי (ליטא). אביו, רבי אברהם לוינסון, כיהן לימים כרב העיר הומל (בלארוס). אמו, חיה מושא, הייתה בתו של המקובל רבי שלמה אלישיב בעל "לשם שבו ואחלמה". בשנת ה'תרפ"ד (1924) עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים, ושם אימצה את שם המשפחה של הסב, אלישיב. את עיקר תורתו קנה בכוחות עצמו, בהתמדה רבה בתלמוד ובפוסקים. בצעירותו למד אצל סבו, ובתורת ההלכה הודרך בעיקר על ידי אביו ועל ידי רבי זליג ראובן בנגיס, לימים ראב"ד העדה החרדית בירושלים, שהסמיכו להוראה בשנת ה'תרצ"ח (1938). בין רבותיו נמנה גם רבי שמשון אהרן פולונסקי. בשנת ה'תר"ץ (1930) נשא את שיינה חיה, בתו של רבי אריה לוין, בשידוך שערך הרב אברהם יצחק הכהן קוק. לאחר פטירת אביו מילא את מקומו כרב בית הכנסת תפארת בחורים בשכונת מאה שערים. לאחר קום המדינה מונה לרב רמלה, אך התפטר מהתפקיד לאחר זמן קצר. משנת ה'תש"י (1950) כיהן כדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ובאמצע שנות העשרים לחייה של המדינה בקירוב, משנות ה'תשט"ו-ה'תשט"ז (1955-1956), כיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול, עד שהתפטר בשנת ה'תשל"ב (1972). כמו כן עמד בראש ועדת הבחינות לתעודות דיינות ברבנות הראשית. בשנותיו בבית הדין הותיר השפעה ניכרת על פסיקת בתי הדין הרבניים. במשך עשרות שנים ישב ולמד בבית מדרשו הסמוך לביתו בשכונת מאה שערים, ופסק בשאלות רבות שהגיעו אליו מכל העולם. נודע כ"פוסק הדור", תואר שחלק עם רבי שלמה זלמן אויערבך. לאחר פטירת רבי אלעזר מנחם מן שך בשנת ה'תשס"ב (2001) עמד בפועל בראש הציבור הליטאי ונחשב לסמכות העליונה של מפלגת "דגל התורה". הוא עצמו כתב מעט חיבורים, ורוב הספרים המיוחסים לו נערכו בידי תלמידיו: "קובץ תשובות" בכמה כרכים, סדרת "הערות" על מסכתות התלמוד הבבלי, ואוספי מכתבים ודברי אגדה. פסקיו שבעל פה נאספו בספרים כמו "ישא יוסף". נפטר בכ"ח בתמוז ה'תשע"ב (2012) בבית החולים שערי צדק בירושלים, בגיל 102, ונקבר בהר המנוחות. בהלווייתו השתתפו כרבע מיליון איש. בין צאצאיו בתו הרבנית בת שבע, אשת רבי חיים קנייבסקי, ובניו רבי שלמה, רבי משה, רבי בנימין דוד ורבי אברהם.