רבי ישראל גרוסמן זי"ע

תולדות חייו

נולד בה' בחשון ה'תרפ"ג (1922) בירושלים, וגדל בשכונת בתי ורשה. אביו, רבי משה שניאור זלמן גרוסמן, שימש שד"ר שאסף כספים למוסדות התורה בירושלים, ולכן שהה תקופות ארוכות בחוץ לארץ. אחיו היה רבי יחיאל איכל גרוסמן, רב קופת חולים הכללית ומחבר הספר "נצח משה". בשנים שבהן שהה אביו בחוץ לארץ למד בישיבת תפארת ישראל בחיפה ובישיבת תפארת ציון בבני ברק. כשחזר אביו, למד בירושלים בתלמוד תורה חיי עולם ובישיבת בית יוסף צבי אצל רבי יוסף צבי דושינסקי (המהרי"ץ). אחר כך למד בישיבת קמניץ אצל רבי משה ברנשטיין, והיה מראשוני תלמידיה וממקורבי ראש הישיבה. בין רבותיו נמנים גם רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב ורבי איסר זלמן מלצר. בכ' באלול ה'תש"ד (1944) נשא את פערל, בתו של רבי יוסף גוטפרב מירושלים. מצעירותו פעל בענייני ציבור. לאחר קום המדינה היה מראשי המאבק נגד השירות הלאומי וגיוס בנות. שימש שליח של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק (הגרי"ז מבריסק) ושל רבי זליג ראובן בנגיס, ובשנת ה'תשי"ג (1952) נשלח מטעמם אל החזון איש בעניין גיוס הבנות. בשנת ה'תשמ"ה (1985) עמד בראש המאבק נגד פגיעה בקברים סמוך לטבריה. בשנת ה'תש"ט (1949), בגיל עשרים ושבע, מינה אותו רבי יוחנן פרלוב מקרלין לראש ישיבת קרלין בירושלים. בתמוז ה'תשי"ח (1958) מונה לראש ישיבת תומכי תמימים בלוד, במקומו של רבי ברוך שמעון שניאורסון. הישיבה עברה לכפר חב"ד, והוא עמד בראשה כעשרים שנה. היה בין מייסדי ישיבת חב"ד במגדל העמק ועמד בראשה כחצי שנה. בסוף שנות ה-80 מונה לראש ישיבת פינסק-קרלין. כיהן כדיין בבית הדין של אגודת ישראל בירושלים ושימש בורר מבוקש. נודע בבקיאותו בדיני ממונות, ובמיוחד בדיני תיווך ושדכנות. היה בקשר הלכתי וידידותי עם רבי יוסף שלום אלישיב, שכתב הסכמות לספריו, וכיהן בנשיאות מפעל הש"ס. חיבר את סדרת השו"ת הליכות ישראל, משכנות ישראל, נצח ישראל, אורח ישראל, כנסת ישראל ומחנה ישראל. חיבר גם ספרי שיעורים על מסכתות בבא קמא, כתובות, גיטין, קידושין, בבא מציעא, בבא בתרא ונדרים. כן חיבר את הספר "שערי תירוצין" על "קבא דקשייתא", ואת "לב ישראל", שיצא לאור לאחר פטירתו וכולל חידושים ושמועות. נפטר בכ"ג באדר ה'תשס"ז (2007), בגיל שמונים וארבע, ונקבר בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו עשרה ילדים, ובהם רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק וראש מוסדות מגדל אור. רחוב מרכזי בבית שמש נקרא על שמו.