רבי אפרים הכהן זי"ע - זקן המקובלים

תולדות חייו

נולד בבגדאד בשנת ה'תרמ"ו (1885) לבית משפחת זלכה, להוריו מנשה ושמחה. בצעירותו למד גמרא אצל רבי אברהם דנגור במדרש בית זלכה, ובחכמת הקבלה היה תלמידו של רבי שמעון אגסי. כן היה מקורב לרבי יוסף חיים מבגדאד (בעל "בן איש חי") ומבאי ביתו. בחודש אב ה'תרפ"ד (1924) עלה לארץ ישראל והשתקע בעיר העתיקה בירושלים. הוא החל ללמוד בישיבת פורת יוסף, ולמד גם אצל רבי חיים שאול הכהן דוויק. במשך כעשרים שנה עמד בראש המקובלים בישיבת פורת יוסף ונמנה עם ראשי הישיבה. כמו כן למד בישיבת המקובלים "שושנים לדוד". לצד לימוד הקבלה עסק בהוראה ובדרשה: לימד בתלמוד תורה "תורת אהרן" בשכונת בית ישראל בירושלים, ובשבתות דרש בבית הכנסת "אוהל רחל" בשכונת קטמון. בשנים שלאחר פרעות הפרהוד (1941) ובימי העלייה הגדולה מעיראק, היה בין הרבנים שביקרו במעברות העולים מעיראק וסייעו להם. בין תלמידיו נמנו רבי עובדיה יוסף, רבי יצחק כדורי, רבי מרדכי אליהו, רבי שמואל דרזי, רבי יחזקאל עזרא דורי ובנו רבי שלום כהן. בדורו כונה "זקן המקובלים". אשתו הייתה מלכה, ונולדו להם חמישה ילדים, שניים מהם נפטרו בילדותם. בנו רבי שלום כהן כיהן לימים כראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, ובנו רבי רפאל כהן היה סופר סת"ם ומלמד. כן הייתה לו בת, שולמית. נפטר לאחר מחלה ביום ג' בתשרי ה'תשי"ז (1956) בירושלים, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.