רבי יעקב מוצפי זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תר"ס (1899) בבגדאד, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית, לאביו רבי עזרא מוצפי ולאמו מזל טוב. את רוב ילדותו גדל בבית סבו, רבי משה מוצפי, שהיה גם מרבותיו הראשונים. בצעירותו למד ב"מדרש תלמוד תורה" בבגדאד אצל רבי מנשה שהרבני, ואחר כך במדרש בית זלכה, מרכז התורה של יהדות בבל, אצל רבי שמעון אגסי, רבי צדקה חוצין ורבי אפרים הכהן. למד גם בישיבת "דורשי תורה" שייסד רבי ששון דנגור, ונשא את בתו לאישה. אחרי פטירת חותנו בשנת ה'תר"ץ (1930) עמד בראש ישיבת "דורשי תורה" ובראש חברת "תומכי תורה". בימי הפרהוד, הפרעות ביהודי בגדאד בשנת ה'תש"א (1941), פתח את מדרש בית זלכה לפליטים ולמחוסרי הבית, אסף כספים לעזרתם ודאג ליתומים ולנפגעים. בשנת ה'תש"י (1950), אחרי ביקור של חודש אצל רבו רבי צדקה חוצין, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. את מקום תורתו ותפילתו קבע בבית הכנסת "שמש צדקה" שבשכונת גאולה, שייסד רבי צדקה חוצין, ושם כיהן יותר משלושים שנה כשליח ציבור וכראש ישיבה. כיהן גם כאב בית הדין של העדה החרדית הספרדית בירושלים, ונודע גם כמקובל. לא רצה להתפרנס מהרבנות, ובשנים רבות התפרנס בעיקר כמלמד תינוקות. אחרי מלחמת ששת הימים נהג להתפלל בכותל המערבי בכל ערב שבת. בהשקפתו התנגד בתוקף לציונות ולהשתתפות בבחירות לכנסת. נולדו לו שלושה בנים. נפטר ב-יג בסיון ה'תשמ"ג (1983) בירושלים, ונקבר בחלקת הבבלים בבית העלמין בהר הזיתים. רבי בן ציון אבא שאול הספיד אותו. מדברי תורתו ותולדותיו יצא לאור בשנת ה'תשמ"ו (1986) הספר "ארי עלה מבבל", ופסקיו ומנהגיו נאספו בספר שו"ת תפארת יעקב. רחובות בירושלים ובביתר עילית נקראו על שמו.