רבי אליעזר יהודה פינקל זי"ע

תולדות חייו

נולד באלול ה'תרל"ז (1877) בקלם (ליטא). אביו היה רבי נתן צבי פינקל, הידוע בכינוי הסבא מסלבודקה, ואמו גיטל הייתה בתו של רבי מאיר וולפרט. בצעירותו היה בין ארבעה עשר התלמידים שאביו שלח ללמוד בסלוצק אצל רבי יעקב דוד וילובסקי (הרידב"ז). אחר כך למד בישיבת טלז אצל רבי אליעזר גורדון ורבי שמעון שקופ, ובבריסק אצל רבי חיים סולובייצ'יק. שהה גם בחוגו של החפץ חיים בראדין, ולמד בחברותא עם רבי ברוך בער ליבוביץ ועם רבי יחיאל יעקב וינברג. בט"ו בשבט ה'תרס"ג (1903) נשא את מלכה, בתו של רבי אליהו ברוך קמאי, רבה של מיר וראש ישיבתה, והצטרף להנהלת הישיבה. הוא הכניס ללימודים בישיבה את לימוד המוסר, אך עיקר הלימוד נשאר בעיון בתלמוד. לאחר שריפה שפגעה בבניין הישיבה יצא לאסוף תרומות להקמתה מחדש. בימי מלחמת העולם הראשונה גלתה הישיבה, ובין השאר שהתה בפולטבה. לאחר המלחמה, משנפטר חותנו, עמד רבי אליעזר יהודה בראש הישיבה והחזיר אותה למיר. בתקופה זו גדלה הישיבה מאוד והייתה לאחת הישיבות הגדולות והחשובות בליטא ובפולין. לצדו עמד חתנו, רבי חיים שמואלביץ. בפרוץ מלחמת העולם השנייה גלתה הישיבה לווילנה ולסביבתה. רבי אליעזר יהודה עלה לארץ ישראל בשנת ה'תש"א (1941) והקים מחדש את ישיבת מיר בירושלים. הוא עמד בראשה עשרים ואחת שנים, עד פטירתו. בשנים אלה הייתה הישיבה לאחת הגדולות שבישיבות ארץ ישראל. היה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בשנת ה'תשכ"ג (1963) הוסיפו לשמו את השם חזקיהו. דבריו נדפסו בספר "דברי אליעזר" בשני כרכים. לזכרו יוצא לאור מדי שנה, ביום פטירתו, הקובץ "יד אליעזר", ובו חידושי תורה של תלמידי הישיבה. מילדיו: רבי חיים זאב, רבי משה, רבי בנימין בייניש שעמד אחריו בראש הישיבה, רבי אברהם מאיר שנרצח בשואה בגטו ורשה עם אשתו וילדיו, ובתו חנה מרים, אשת רבי חיים שמואלביץ. נפטר בי"ט בתמוז ה'תשכ"ה (1965) בירושלים, כבן שמונים ושמונה, ונקבר בהר המנוחות.