רבי אליהו הצרפתי זי"ע - אב בית דין פאס

תולדות חייו

רבי אליהו הצרפתי נולד בשנת ה'תע"ה (1715) בפאס שבמרוקו לאביו רבי יוסף הצרפתי. המשפחה הייתה ממשפחות הרבנים בקהילת המגורשים בפאס, ולפי המסורת המשפחתית ייחוסה מגיע עד רבנו תם ועד דוד המלך. רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) כתב עליו שהיה גדול ומופלג בתורה, והזכיר את ייחוסו. בצעירותו למד אצל רבי יהודה בן עטר, רבי שמואל אלבאז ורבי חיים בן עטר. בזמן הרעב הכבד שפקד את פאס בשנים ה'תצ"ה-ה'תצ"ח (1735-1738) יצא מן העיר בשנת ה'תצ"ח (1738), יחד עם רבי חיים בן עטר, רבי יעקב אבן צור ורבנים נוספים מפאס, והשתקע בתטואן. בתקופה זו התכתב בענייני תורה עם רבי מנחם עטייה ועם רבי יצחק הלוי. בשנת ה'תק"א (1741) שב לפאס. בשנת ה'תק"י (1750) הסמיך אותו רבי יעקב אבן צור לכהן ב"בית דין של חמש" בפאס. לצדו כיהנו בבית הדין רבי שאול אבן דנאן, רבי רפאל עובד אבן צור, רבי אפרים מונסונייגו ורבי מתתיהו סירירו, ובהמשך הצטרף אליהם גם רבי יהודה בן עטר השני. בית הדין השיב לשאלות שעלו בזמנו וכתב מאות פסקי דין. רבי אליהו תיקן תקנות רבות לקהילה, נשא דרשות והסמיך תלמידים רבים, ונודע בכינוי "אב בית דין פאס". הוא ביקש לעלות לארץ ישראל, ורבני פאס ותטואן כתבו לו מכתב המלצה, אך מסיבות שאינן ידועות לא עלה. בין תלמידיו היו רבי שאול ישועה אביטבול, רבי שלמה אביטבול, רבי רפאל אהרן מונסונייגו (שכיהן לימים כרב בפאס), רבי מרדכי הלוי, רבי משה אלמושנינו ורבי שלום המכונה מעמאן. חיבוריו עוסקים בהלכה, בדרוש ובפרשנות: שו"ת "תנא דבי אליהו"; "קול אליהו" ו"אדרת אליהו", דרשות על התורה; "אליהו זוטא", הנקרא גם "ליקוטי אליהו", ובו דרשות ופלפולים; "נער בוכה", הספדים על בני פאס שנפטרו; "שמו לחם", חידושים על התורה שכתב בגיל שבע עשרה; וקובץ "תשובות ופסקים" על ארבעת חלקי השולחן ערוך. נוסף על כך נותרו ממנו אגרות, משלים ושירים. רוב חיבוריו נשארו בכתב יד. בחייו ראה אבל רב: אשתו מרים נפטרה בשנת ה'תקל"ח (1778), ונפטרו בחייו גם בניו יהודה ויוסף, בתו בלידה, חתנו רבי שמואל אבן דנאן וכמה מנכדיו. נפטר בכ"ו באלול ה'תקס"ה (1805), בהיותו כבן תשעים, ונקבר בפאס. קברו נעשה מקום עלייה לרגל. בשנת ה'תרמ"ח (1888) הורו השלטונות להעביר את הקבר, ועצמותיו הועברו לקבורה סמוך לקבר סול הצדיקה.