רבי יעקב אבן צור זי"ע - יעב"ץ

תולדות חייו

נולד בכ"ז באייר ה'תל"ג (1673) בפאס שבמרוקו. אביו, רבי ראובן אבן צור, נודע כגדול בתורה ובחסידות, ונפטר בשנת ה'תמ"ד (1684), כשבנו היה בן אחת עשרה. בילדותו קיבל תורה מאביו, ולאחר פטירתו המשיך ללמוד אצל חכמי פאס, ובהם רבי יהודה בן עטר, רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו. בצעירותו שימש סופר בבית הדין של רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו, ובשנת ה'תס"ד (1704) נבחר לחבר בבית הדין של פאס, לצד רבי יהודה בן עטר ורבי שמואל הצרפתי. בשנת ה'תצ"ג (1733), לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר, נבחר לאב"ד ולמרא דאתרא של פאס. מעמדו היה רם בכל מרוקו: שאלות הלכתיות נשלחו אליו מקהילות רבות, והוא השתתף בתקנות הקהילה בענייני חינוך, משפחה וחברה. מצוקות שפקדו את יהודי פאס הביאו אותו לנדוד. בעקבות מס כבד שהוטל על יהודי העיר עבר למקנאס וכיהן בה ברבנות, ובשנת ה'תצ"ח (1738), בעקבות רעב כבד בפאס, עבר לתטואן, וייסד בה בית כנסת. לאחר מכן שב לפאס. היה פוסק, מקובל, דרשן ופייטן. חיבורו ההלכתי העיקרי הוא שו"ת "משפט וצדקה ביעקב", בשני חלקים. בספר "עט סופר" אסף נוסחי שטרות בצירוף דיניהם, וספר זה שימש את סופרי בתי הדין. כתב כארבע מאות פיוטים, שנאספו בספר "עת לכל חפץ", וחיבר גם קינות ותוכחות ("עת ספוד"), אגרות במליצה ובחרוזים ("לשון לימודים"), דרושים ("ויקרא יעב"ץ") והגהות על "עץ חיים". חלק מחיבוריו נותרו בכתב יד. כמו כן העתיק וההדיר את "מנחת יהודה", דרושיו של רבו רבי יהודה בן עטר. בשנת ה'תק"י (1750) הסמיך חמישה מתלמידיו לשבת בבית דין בפאס, שכונה "בית דין של חמשה": בנו רבי רפאל עובד אבן צור, רבי שאול אבן דנאן, רבי אליהו הצרפתי, רבי משה אבן זמרה ורבי מתתיהו סרירו. מתוך שבעה עשר ילדיו נפטרו שישה עשר בחייו, ובנו היחיד שנותר, רבי רפאל עובד, מילא את מקומו בבית הדין. נפטר בליל שבת, ב' בטבת ה'תקי"ג, בגיל שמונים לערך, ונקבר בבית העלמין היהודי בפאס. קברו משמש מקום עלייה לרגל למבקרים במרוקו.