רבי חיים בן עטר זי"ע - אור החיים

תולדות חייו

נולד בד' באב ה'תנ"ו (1696) בעיר סאלי שבמרוקו, למשפחת רבנים מיוחסת. אביו, רבי משה בן עטר, היה דרשן ובעל אגדה ונפטר בשנת ה'תק"א (1741). סבו, רבי חיים בן עטר הזקן, היה מחכמי מרוקו, והוא שגידל אותו ולימד אותו תורה, וכך היה סבו לרבו העיקרי. בילדותו, בערך בשנים ה'תס"ה-ה'תס"ח (1705-1708), עברה המשפחה לזמן מה למכנאס. נשא לאישה את פאצוניה, בתו של קרובו רבי משה בן עטר, ובאחרית ימיו נשא גם את אסתר בת מאיר ביבאס. שתיהן נקברו לידו. בסביבות ה'תצ"ו (1736) עזב את סאלי וגר בפאס. בשנת ה'תצ"ח (1738), בעת רעב, עבר לטטואן, ובה החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת ה'תצ"ט (1739) יצא לדרכו עם קבוצת תלמידים ובני משפחה, ועבר דרך אלג'יר. משם הגיע לאיטליה וישב בעיקר בליוורנו, שם ייסד ישיבה, מצא נדיבים שתמכו בתוכנית העלייה ובישיבה שתקים בארץ ישראל, ופעל להדפסת חיבוריו. בשנת ה'תק"א (1741) הפליג לארץ ישראל דרך אלכסנדריה וירד לעכו, וישב בה עם תלמידיו כשנה. בתקופה זו ביקר בגליל, בין השאר בפקיעין ובטבריה. בשנת ה'תק"ב (1742) הגיע לירושלים ועמד בראש ישיבת "כנסת ישראל" שייסד. למדו בה תלמידים מובחרים, ביניהם רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), רבי דוד חיים שמואל חסאן ורבי שם טוב גבאי. אחרי פטירתו עמד רבי יוסף אמזלג זמן קצר בראש הישיבה. חיבורו העיקרי, "אור החיים" על התורה, נדפס בוונציה בשנת ה'תק"ב (1742). הוא משלב פשט, דרש, הלכה וקבלה, ונעשה לאחד הפירושים הנלמדים ביותר על התורה, בעיקר בקהילות צפון אפריקה ובעולם החסידי. מחיבוריו האחרים: "חפץ ה'" על מסכתות הש"ס, שנדפס באמשטרדם בשנת ה'תצ"ב (1732); "פרי תואר" על השולחן ערוך יורה דעה, שנדפס באמשטרדם בשנת ה'תק"ב (1742); ו"ראשון לציון" על מסכתות, על נביאים וכתובים ועוד, שנדפס בקושטא בשנת ה'תק"י (1750). בזכות ספרו נקרא "אור החיים", ובפי רבים "אור החיים הקדוש". נפטר בירושלים בט"ו בתמוז ה'תק"ג (1743), בגיל 47 בלבד, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים. קברו נעשה מקום תפילה ועלייה לקבר, ויום פטירתו מצוין בכל שנה בקהילות רבות.