רבי אברהם מרדכי אלתר זי"ע - מגור

תולדות חייו

רבי אברהם מרדכי אלתר נולד בז' בטבת ה'תרכ"ו (1865) בעיירה גור הסמוכה לוורשה, בנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר בעל "שפת אמת", אדמו"ר גור, ונינו של מייסד החסידות רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"ם". גדל בחצר אביו, שבה הועסקו בשבילו מלמדים מיוחדים, ובהם המלמד רבי זעליגל סוקולובר, ולמד גם בשיעורים קבועים אצל אביו. בצעירותו נשא את חיה רדה יהודית, בתו של רבי נח שחור מביאלה. לאחר פטירתה בשנת ה'תרפ"ב (1922) נשא את פייגא מינצא, בתו של גיסו רבי יעקב מאיר בידרמן. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרס"ה (1905) נתמנה לאדמו"ר גור, ועמד בראש החסידות כ-43 שנה. בתקופתו הייתה חסידות גור לאחת החסידויות הגדולות והמשפיעות בפולין. נודע כתלמיד חכם מופלג וכבקי גדול בספרים, וספרייתו כללה עשרות אלפי כרכים. היה מראשי היהדות החרדית בדורו ומן המייסדים של תנועת אגודת ישראל. עמד בראש מועצת גדולי התורה שלה, ומשנת ה'תרפ"ה (1925) כיהן כנשיא התנועה. תמך בהקמת העיתונות החרדית, ברשת בתי הספר בית יעקב ובמפעל הדף היומי. נודע ביחסו המיוחד לארץ ישראל: ביקר בה חמש פעמים, הראשונה בשנת ה'תרפ"א (1921), ועודד את חסידיו לעלות אליה. ביוזמתו הוקמה בירושלים ישיבת שפת אמת, הישיבה החסידית הראשונה בעיר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נותר בוורשה, ובשנת ה'ת"ש (1940) הצליח להימלט דרך איטליה, ובאייר אותה שנה הגיע לחיפה והשתקע בירושלים. ספרייתו הגדולה אבדה בשואה, וכתבי היד שהסתיר בוורשה לא נמצאו. בנו הבכור רבי מאיר נרצח בטרבלינקה. דברי תורתו נאספו לאחר פטירתו מרשימות תלמידיו ונדפסו בספרי "אמרי אמת" על התורה ועל המועדים, ועל שמם הוא מכונה. מכתביו נדפסו בקובצים "מכתבי תורה" ו"אוסף מכתבים". נפטר בחג השבועות, ו' בסיון ה'תש"ח (1948), בירושלים הנצורה בימי מלחמת העצמאות. מפני הקרבות לא ניתן היה לקוברו במערה שרכש בהר הזיתים, ונקבר בחצר ישיבת שפת אמת בירושלים. לימים נקבר לצדו בנו הצעיר רבי פנחס מנחם אלתר. שלושה מבניו - רבי ישראל אלתר בעל "בית ישראל", רבי שמחה בונם אלתר בעל "לב שמחה" ורבי פנחס מנחם אלתר בעל "פני מנחם" - כיהנו אחריו בזה אחר זה כאדמו"רי גור.